רע"פ 4373/01 חליל פהים נ. מדינת ישראל

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ח' פיזם, ש' וסרקורג וש' שטמר) מיום 19.4.01 בע"פ 931/00, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בעניינו.

המבקש הורשע, על פי הודאתו, בבית משפט השלום, בעבירה של אחזקת סם מסוכן, וכן בשש עבירות אחרות אותן צירף לאישום בעבירה הנ"ל. רשימת העבירות כוללת עבירות של אחזקת סמים שלא לשימוש עצמי, אחזקת סמים לשימוש עצמי וגניבה מרכב.

בית משפט השלום גזר על המבקש עונש מאסר של שנה לריצוי בפועל, ועונש מאסר מותנה בן שלוש שנים. בנוסף הפעיל בית משפט השלום, באופן חופף לעונש דלעיל, עונש מאסר מותנה של שישה חודשים, שהוטל על המערערת במסגרת תיק קודם.

2.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית משפט השלום. הדיון בבית המשפט המחוזי נדחה, פעמיים, לצורך הגשת תסקירי מבחן משלימים. משני התסקירים שהוגשו עלה, כי המבקש ניתק קשר עם רשויות הפיקוח והטיפול האחראיות על תהליך הגמילה שבו החל, ואף לא הגיע למפגשים עם אנשי שירות המבחן. בתסקיר האחרון נמנע שירות המבחן ממתן המלצה כלשהי. בנסיבות אלו, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש ברוב דעות (כבוד השופטת ש' וסרקרוג בדעת מיעוט סברה כי יש לדחות את הדיון פעם נוספת, על מנת לנסות ולבדוק את ההתקדמות בהליך השיקום בו החל המבקש). המבקש עותר לפנינו ליתן לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.המבקש, טוען כי טעה בית המשפט קמא עת שסרב לדחות את הדיון פעם נוספת לצורך קבלת תסקיר מבחן משלים - שלישי ולפיכך סובר הוא כי על בית משפט זה להורות על הגשת תסקיר מבחן משלים ועדכני. תסקיר כאמור אכן הוגש לבית משפט זה, בהסכמת המשיבה, ועל פי האמור בו ממשיך המבקש להימנע מלהיענות להזמנות שירות המבחן; עוד מתברר, כי אין הוא נמצא עוד בטיפולה של היחידה לנפגעי סמים בכפר מגוריו. אף בתסקיר האחרון נמנע שירות המבחן ממתן המלצה כלשהי. טענה נוספת שבפי המבקש, מכוונת כלפי החלטתו של בית משפט השלום, המבקש סבור כי בית המשפט טעה בכך - שקבע לסברתו של המבקש - כי יש חומרה בצירוף העבירות הנוספות בשלב שלאחר הכרעת הדין בעבירה בה הואשם באישום המקורי.

4.דין הבקשה להידחות. ראשית, מתסקיר המבחן העדכני עולה כאמור כי המבקש שוב החמיץ את ההזדמנויות שנתנו לו, ובכך מנע מבית המשפט לאמת את השיפור, הנטען על-ידו, במצבו השיקומי. אין המבקש יכול לאחוז בשתי קצוות החבל: מחד - לבקש את בית משפט להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר הטיל עונש שבנסיבות שהיו לפניו, אינו חמור יתר על המידה, ומאידך גיסא - להימנע, פעם אחר פעם, מלשתף פעולה עם הגופים המבקשים לסייע לו. זאת ועוד זאת: בניגוד לטענתו של המבקש, לא קבע בית משפט השלום כי יש חומרה בצירוף העבירות על ידי המבקש בשלב שלאחר הכרעת הדין בעבירה בה הואשם באישום המקורי; בית המשפט הניח כי העבירות שצירף בוצעו על ידו לאחר שהודה והורשע באישום המקורי, וקבע כי עובדה אחרונה זאת מטה את הכף לחומרה. בכך אמנם נתפס בית משפט השלום לטעות שכן, העבירות, נשוא האישומים אותם צירף המבקש, בוצעו על ידו טרם הרשעתו באישום העיקרי, אלא שבנסיבות המקרה אין הדבר מעלה או מוריד לעניין בקשה זאת, זאת, משום שגם על פי הנתונים האלה, העונש, אשר הוטל על המבקש, אינו חמור יתר על המידה, ובוודאי לא במידה המצדיקה התערבות ערכאת ערעור בדרגה שלישית.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונש המאסר לריצוי בפועל, שנגזר עליו, במזכירות בית משפט השלום בעכו, ביום 9.12.01 בשעה 12:00.