פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
4374/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אחמד ביאדסה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
23.4.09 בע"פ 16397-12-08 שניתן על ידי כבוד השופטים: ר' שפירא, ע' גרשון
וצ' קינן
בשם המבקש:
עו"ד מורסי אבו מוך
בשם המשיבה:
עו"ד דגנית כהן-ויליאמס
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בחדרה (פ 1952/07) בגין עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום לאחר תיקונו במסגרת הסדר טיעון, בתאריך 25.6.2005 נהג המבקש ברכבו, ומשהבחין ברכב משטרתי הנוסע מולו נסע בנסיעה מהירה לאחור, ביצע פנית פרסה והחל להתרחק במהירות. הרכב המשטרתי דלק אחרי רכבו של המבקש, בהפעילו אורות כחולים וסירנה, תוך כריזה למבקש כי יעצור. חרף זאת המשיך המבקש בהימלטות מהשוטרים.
ביום 28.2.2008 הודה המבקש במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, והופנה לקבלת תסקיר שירות מבחן. בית משפט השלום (כבוד השופט מ' גינות ) הרשיעו, וביום 20.11.2008 גזר עליו עונש של שני חודשי מאסר בפועל, וארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. כן הפעיל בית המשפט עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד כנגד המבקש, בחופף לעונש המאסר שנגזר עליו, כך שסך הכל נקבע שהמבקש ירצה שמונה חודשי מאסר בפועל.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 16397-12-08).
בית המשפט
המחוזי (כבוד השופטים ר' שפירא , ע' גרשון ו- צ' קינן ) דחה את הערעור ברוב דעות. בית המשפט
התייחס לטענה אותה העלה המבקש, לפיה במסגרת הדיון בבית משפט השלום התחייבה המשיבה לתוצאות התסקיר, בעוד שבפועל העונש שנגזר עליו חרג מההמלצה, וקבע כי אין בכך כדי להביא לביטול הכרעת הדין, או לקבלת בקשתו של המבקש לחזור בו מהודייתו. לגופו של ענין קבע בית המשפט
כי אינו מוצא מקום להתערבות בגזר הדין. בדעת מיעוט קבע השופט גרשון כי יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לשם גזירה מחודשת של העונש.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגתה דעת הרוב ב בית המשפט
המחוזי משהחליטה שלא התערב בעונש שנגזר עליו. לטענתו, במסגרת הסדר הטיעון התחייבה המשיבה לקבלת המלצתו של שירות המבחן, ומשלא עשתה כן יש לאפשר לו לחזור בו מהודאתו. לגופו של ענין טוען המבקש כי העונש שנגזר עליו חורג לחומרה, לנוכח נסיבות המקרה.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, לאור ההלכה לפיה אין מעניקים רשות ערעור במקרים מסוג זה. לטענתה, לא התחייבה כלל להמלצת שירות המבחן, ומדבר בטעות ברישום הפרוטוקול, אשר תיקונה נתבקש כבר בישיבה שלאחר מכן, ללא התנגדות מצידו של המבקש.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יצוין כי במעמד הסדר הטיעון הבהיר בית המשפט למבקש כי אין הוא כבול אליו. התחייבות המשיבה לקבלת תוצאת תסקיר שירות המבחן, אף באם מדובר בהתחייבות של ממש ולא בטעות בפרוטוקול, ניתנה לאחר הרשעתו של המבקש, ולכן אין בה כדי להשליך על הודאתו במסגרת הסדר הטיעון. בנסיבות אלו, אין כל פגם בכך שבית המשפט לא שעה להמלצת שירות המבחן, אשר כשמה כן היא, המלצה בלבד.
בכל הנוגע לעונש גופו, הרי שהלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו. זאת, בפרט בשעה שהמבקש ביצע את העבירה בשעה שתלוי היה כנגדו עונש מאסר מותנה, כאשר בסופו של יום כלל תקופה המאסר שנגזרה עליו הינה תקופת המאסר המותנה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 24.5.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 1.10.2009 בשעה 10:00, במדור הערעורים של מזכירות בית המשפט
המחוזי בחיפה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' באלול התשס"ט (30.8.2009).
ש ו פ ט