רע"פ 4382/07 רפי שמייב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש ושני נאשמים נוספים הוגש לבית משפט השלום בחדרה כתב אישום המייחס למבקש עבירה של החזקת סמים מסוכנים לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973; עבירה של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק ); עבירה של הכשלת שוטרים, לפי סעיף 275 לחוק, וכן עבירה של העלבת עובד ציבור, לפי סעיף 288 לחוק.

על-פי הנטען בכתב האישום, ביום 4.8.04, הבחין שוטר במבקש, כמי שמחזיק בסם מסוכן מסוג קנבוס במשקל של 0.51 גרם נטו. השוטר הודיע למבקש כי הוא מעוכב והציג בפניו תעודת מינוי, אולם המבקש התנגד לעיכוב וסירב להתלוות לשוטר. או אז הודיע השוטר למבקש כי הוא עצור. המבקש התנגד למעצר ותקף את השוטר בכך שדחף אותו ובעט בו. בהמשך, שעה שהשוטר אזק את המבקש, אחז המבקש באשכיו של השוטר ונגח בראשו. כמו כן נשך המבקש את מרפק ידו השמאלית של השוטר, והעליב אותו בדברי נאצה. לעזרתו של המבקש נחלץ הנאשם השלישי שבכתב האישום, הכה את השוטר באגרופים ומשך את המבקש מידיו של השוטר. בהמשך הוסיף המבקש ובעט בשוטר, הכה בו באגרופים ונגח בראשו. לאחר מכן, תקף המבקש שוטר נוסף אשר היה במקום ונגח בראשו.

ביום 26.4.06 הרשיע בית משפט השלום בחדרה (כבוד השופט א' קפלן )

את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וכן ביקש תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן למבוגרים לקראת גזר הדין. ביום 7.1.07 גזר בית המשפט את העונשים הבאים על המבקש: הארכת תוקפו של המאסר על תנאי של 20 חודשים שהוטל עליו ביום ,17.11.03 וזאת למשך 18 חודשים והטלת קנס בסך 2,500 ₪ או 30 יום מאסר תחתיו. על הנאשם השלישי השית בית המשפט מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שהוא לא יעבור במשך שלוש שנים עבירות נגד שוטרים, וכן הטיל עליו קנס בסך של 2,500 ₪. השופט ציין בפסק הדין כי התלבט לא מעט לפני שהכריע בגזר דינו של המבקש. בפניו עמדה האפשרות האחת של הטלת עונש מאסר אשר היתה גוררת הפעלה של המאסר המותנה אשר עמד כנגד המבקש, דהיינו 20 חודשי מאסר. האפשרות השניה היתה אי הטלת מאסר כלל. לאור חוסר המידתיות של האפשרות הראשונה, הכריע בית המשפט לטובת האפשרות השניה.

על גזר הדין של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי בחיפה.

בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד סגני הנשיא ש' ברלינר, י' גריל ומ' נאמן ) קיבל את הערעור ודן את המבקש ל-20 חודשי מאסר, מתוכם 10 חודשים בפועל ו-10 חודשים על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה לפי סעיפים 273-275 לחוק או כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973 או כל עבירת אלימות שהיא פשע. עוד הורה בית המשפט להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 20 החודשים שעמד כנגד המבקש. בית המשפט קבע כי שתי תקופות המאסר ירוצו בחפיפה כך שבסך הכל היה על המשיב לרצות 20 חודשי מאסר בפועל. לטענת בית המשפט הוראות החוק מחייבות את הפעלת מאסר התנאי התלוי כנגד המבקש, זאת היות והעבירות בהם הורשע המבקש על פי סעיפים 274- 275 לחוק, מכילים עונשי מאסר מינימאליים. על כן, בהסתמך על סעיף 56(א) לחוק, משעה שבית המשפט מטיל עונש מאסר אין הוא יכול עוד להאריך את תקופת המאסר על תנאי. אמנם קיים חריג אחד המצוי בסעיף 35א(א) לחוק המאפשר לסטות מענישת חובה במידה והעבירה נעברה בנסיבות מקלות. אולם בבוא בית המשפט לבחון את הנסיבות של המקרה דנן, אין הוא מוצא אלא נסיבות מחמירות: מיעוט הזמן שחלף בין גזר הדין הקודם בו הורשע בעבירת תקיפת שוטר ועד לביצוע העבירות נשוא ערעור זה; חומרת מעשיו; התסקיר בענייננו אשר נמנע מלהמליץ על התערבות טיפולית; האבחנה המוצדקת בינו ובין הנאשם השלישי שכן המבקש היה דומיננטי יותר בביצוע העבירות נושא ערעור זה. על כן הסיק בית המשפט כי נסיבות המקרה אינן מצדיקות סטייה מענישת החובה על פי החוק הגוררת הפעלה של המאסר המותנה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתה העיקרית של באת-כוח המבקש הינה, כי פסיקתו של בית המשפט המחוזי מביאה לתוצאה בלתי מידתית כלפי המבקש, וזאת לאור נסיבות משפטיות חריגות. לטענתה יש לשמור על שיקול הדעת הרחב שניתן לבית המשפט קמא מכוח סעיף 35א לחוק, לבחון האם לאור הנסיבות המיוחדות העומדות מולו יש להשית עונש מאסר על המבקש. עוד מוסיפה באת-כוח המבקש כי החלטת בית המשפט המחוזי מביאה להעדפה מוחלטת של שיקולי גמול על חשבון מידתיות הענישה. כסיוע צירפה באת-כוח המבקש את ע"פ 229/78 ישראל סעדיה ואח' נ' מדינת ישראל , פ"ד לב(3) 256, 265 (להלן: פרשת סעדיה ) שם התמודד בית המשפט בדילמה דומה והכריע לקולא בכך שנמנע מלהשית מאסר על המערער בכדי למנוע הפעלה של מאסר מותנה.

מנגד, סבורה המשיבה, כי הבקשה דנא אינה מעלה כל שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת המצדיקה דיון בגלגול שלישי, שכן מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. אף לגופו של ענין, טוענת המשיבה, כי דין הבקשה להידחות היות ובית המשפט המחוזי לא מצא נסיבות מקלות המצדיקות חריגה מענישת החובה.

לאחר ששמעתי את באי כוח הצדדים ומשעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.

הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית.

יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)).

אף לגופו של ענין, דין הבקשה להידחות.

העבירות אותן ביצע המבקש הינן עבירות אלימות חמורות, וזאת לאחר שהוטל עליו תשעה חודשים קודם, עונש של מאסר על תנאי בגין עבירה דומה של תקיפת שוטר. בית המשפט המחוזי התייחס באריכות בפסק-דינו לנסיבות המיוחדות של מקרה זה המצדיקות את הענישה המחמירה. אכן יתכן כי בעתיד יידרש בית משפט זה לשאלה המשפטית אותה מעוררת באת-כוח המבקש, בדבר הכובד הבלתי מידתי שמטיל מאסר מותנה העומד כנגד נאשם על הענשתו בגין עבירה חדשה. אולם לענייננו, שאלה זו היא תיאורטית בלבד ואין זה המקרה הנכון לעורר אותה. השאלה המרכזית אשר היה על בית המשפט לשקול היא האם בנסיבות המיוחדות של המקרה יש הצדקה לבחירה בחלופה לקולא. כדי להכריע בכך אין להסתפק בבחינת האירוע האחרון נושא כתב האישום, אלא גם בנסיבות העבירה הקודמת בגינה הושת מאסר מותנה. בפרשת סעדיה, אליה הפנתה באת-כוח המבקש, ההשוואה הובילה את בית המשפט למסקנה כי יש לבחור בחלופה לקולא. ואילו לענייננו ההשוואה מובילה לחלופה לחומרא. המבקש לא הפיק דבר מהענישה המותנית אשר עמדה כנגדו ואף הגדיל עוז תשעה חודשים לאחר הרשעתו, כשהתעמת עם אנשי משטרה. על רמיסה כה בוטה של אכיפת החוק, אין בית המשפט יכול לעבור על סדר היום. בצדק נקבע, אם כן, כי יופעל המאסר המותנה שעמד כנגד המבקש.

סוף דבר, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה ביום א' 11.7.07 בשעה 10:00, וזאת לשם תחילת ריצוי עונשו.