רע"פ 4432/09 יועד זכריה נ. מדינת ישראל

1.

המבקש הורשע , לפי הודאתו, בעבירות של סחר בסמים מסוכנים וקשירת קשר לביצוע פשע – עבירות לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסכמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, וסעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות כך נדון המבקש בבית משפט השלום ל-15 חודשי מאסר, והופעל, בחופף, מאסר על-תנאי בן 12 חודשים שהיה תלוי נגדו. כמו כן, נגזרו למבקש שתי תקופות של מאסר על-תנאי.

2.

בעקבות ערעור שהגישה המשיבה, ונוכח עברו הפלילי של המבקש, הכולל גם עבירות סמים, החליט בית-המשפט המחוזי להפעיל את המאסר המותנה במצטבר, כך שתקופת המאסר הכוללת בה אמור המבקש לשאת עומדת על 27 חודשים.

3.

המבקש עותר לקבל רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בגדרי הבקשה הוא משיג על חומרת העונש, ומבקש להקל עמו כפי שעשתה ערכאת הדיון. לכך אין בידי להיעתר. כלל הוא, כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003) ), שעניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. אף לגופו של עניין ונוכח עברו הפלילי העשיר של המבקש, אינני סבור כי בעונש גלומה חומרה יתרה, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.