רע"פ 4447/05 עמוס יצחק כהן נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בירושלים יוחסה למבקש, עמוס כהן, ביצועה של עבירת סחר בסם מסוכן (לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973, להלן: הפקודה), ולאחר, רפאל בוזגלו, ביצועה של עבירת החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (לפי סעיף 7(א) לפקודה). על-פי הנטען, מכר המבקש לבוזגלו סם מסוכן מסוג הרואין. בוזגלו הודה במעשה שיוחס לו בכתב האישום במסגרת הסדר טיעון, ואילו המבקש כפר באשמתו.

לאחר שמיעתן של ראיות הרשיע בית משפט השלום את המבקש, וגזר לו שמונה-עשר חדשי מאסר, וחמישה חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הופעל מאסר על-תנאי בן ארבעה חדשים שהוטל על הנאשם במסגרת הליך פלילי אחר, ונקבע כי חודשיים מתוכו ירוצו במצטבר לעונש המאסר שהוטל במסגרת הפרשה הנוכחית.

ערעור שהגיש המבקש כנגד הכרעת הדין וחומרת העונש, נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, שמצא כי הנימוקים עליהם ביסס המבקש את השגותיו, מכוונים כנגד ממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות שלא הוכחה עילה להתערב בהם.

כעת עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור, אך חוששני כי אין בידי להיעתר לו. כידוע, רשות ערעור אינה ניתנת על דרך הכלל, אלא רק במקרים יוצאי דופן, המקפלים בתוכם סוגיות להן נודעת חשיבות משפטית, ציבורית או חוקתית. השגותיו של המבקש – ככל שהן מרכזות עצמן בממצאים שבעובדה ומהימנות – אינן עניין לליבון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. כך הוא אף ביחס לטענות בדבר חומרת העונש. הלכה היא כי אין בחומרת העונש לבדה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, זולת מקרים המלמדים על סטייה ניכרת ממדיניות הענישה. עניינו של המבקש אינו נמנה על אלה.

אף טענות המבקש ביחס לפגיעה בזכות הטיעון ובזכות לייצוג דינן להידחות. עיון בפרוטוקול הדיון מגלה, כי בטענת המבקש לפיה נמנע ממנו מלטעון אין ממש, ואשר לזכות לייצוג, מקובלת עלי השקפת המשיבה, על-פיה בנסיבות מקרה זה אין מתגבש חשש כי נגרם למבקש עיוות דין.

הבקשה נדחית.