פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4457/08
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מוחמד אבו ג'אבר
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "קסם"
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 13.4.08 בע"פ 2209-09-07 שניתן על-ידי
כבוד השופט ד"ר אחיקם סטולר
בשם המבקש:
עו"ד פטין עיסא
בשם המשיבה:
עו"ד רויטל זאוברר
החלטה
המבקש הועמד לדין בגין עבירה של אי קיום צו בית משפט, לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה); ועבירה של ביצוע עבודות בניה ושימוש ללא היתר, לפי סעיפים 145, 204 ו-208 לחוק התכנון והבניה (עמ"ק 20316/04).
לפי הנטען בכתב האישום, כנגד המבקש ניתן ביום 29.5.2001 פסק הדין על ידי בית משפט השלום בפתח-תקוה (פ 3378/00), במסגרתו הורה לו בית המשפט להרוס מבנה שנבנה ללא היתר. בביקור שערך מפקח במבנה ביום 2.10.2004 נמצא כי המבקש לא קיים את הצו ואף משתמש במבנה בניגוד לתוכנית החלה במקום.
בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד סגן הנשיא א' ד' גולדס ) הרשיע את המבקש על פי הודאתו בעבירה של אי קיום צו, וביום 13.12.2005 גזר עליו עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, וקנס בסך 200,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורת כל תשלום של 10,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט כי המבקש יחתום על התחייבות בסכום של 15,000 ש"ח שלא יבצע עבירה על חוק התכנון והבניה במשך שלוש שנים.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 2209-09-07).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר א' סטולר ) דחה את הערעור, בקבעו כי יש בסכום הקנס שהושת על המבקש כדי לשקף את סלידת החברה מהתנהגותם העבריינית של אנשים המפרים בריש גלי וברגל גסה את חוק התכנון והבניה.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה שב המבקש וטוען כי העונש שהוטל עליו הינו חמור יתר על המידה, לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה.
מנגד טוענת המשיבה כי אין מקום להעניק רשות ערעור בעניינו של המבקש, משאין בקשתו מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, ולאור היות טענותיו מופנות אך ורק לעניין מידת העונש שנגזר עליו.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להדחות.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בלבד, בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, ואין עניינו מעלה כל עילה כאמור, שיש בה כדי להצדיק דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. חרף פסק הדין שניתן כנגדו בגין בניית המבנה נשוא כתב האישום, בו הסתפק בית המשפט בהטלת עונש קל ובמתן צו הריסה, לא הרס המבקש את המבנה ואף הוסיף להשתמש בו. במעשיו אלו הראה המבקש שאין עוד להקל עמו את הדין, ועליו לשאת במלוא האחריות למעשיו. בנסיבות אלו, העונש שהוטל עליו הינו ראוי, ואין כל מקום להתערב בו.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
ניתנה היום, ח'
בחשון התשס"ט (6.11.2008).
ש ו פ ט