רע"פ 4476/09 מיכאל איסטחרוב נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בשכרות ברכב שלא עמד במבחן שנתי, נהיגה בקלות ראש, ללא רישיון וביטוח תקפים ובתקופת פסילה. בעקבות כך הוא נדון לשנת מאסר, שנה מאסר על-תנאי ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך ארבע שנים. הוא ערער על חומרת העונש בפני בית-המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כאשר השגותיו מופנות נגד חומרת העונש, שלשיטתו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת. בנוסף, עותר המבקש להקל עִמו משום שנהיגתו לא גרמה לתאונה; עברו התעבורתי אינו מכביד; ונסיבותיו האישיות קשות.

3.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא, כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003) ). לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אותם חריגים. אדרבא, מכתב האישום עולה כי שלושה ימים בלבד לאחר שרישיונו נפסל מנהלית לאחר שנמצא נוהג במצב של שכרות וגרם תאונה, נתפס המבקש חוטא באותו תחום ממש. בנסיבות אלו לא גיליתי בעונש חומרה כלשהי המצדיקה בירור עניינו של המבקש בשלישית, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.