רע"פ 4477/10 ראמי יחיא נ. מדינת ישראל

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 22194-01-10 (כב' השופטים ס' הנשיא א' גריל ,

א' טובי ו ר' פוקס ), מיום 6.5.2010, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום קריות-חיפה (ת"פ 18349-12-09, כב' השופט ס' הנשיא מ' ארגמן ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הסגת גבול פלילית, לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), וגניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

על פי הנטען בכתב האישום, ביום 13.12.2009, הסיג המבקש את גבול מטע הבננות של היישוב נתיב השיירה באופן שפרץ את שער המטע ונכנס לתוכו בכוונה לעבור עבירה. בהמשך, קטף המבקש תוצרת חקלאית – בננות במשקל כולל של כ- 500 ק"ג , ובשווי של 1,500 ש"ח. על פי כתב האישום, העמיס המבקש את הבננות על רכבו ועזב את המקום.

נגד המבקש הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים כנגדו, אולם טרם דיון בבקשה, ביום 24.12.2009, הוא הודה בעבירות שבכתב האישום והורשע על פי הודאתו. עוד באותו היום גזר בית משפט השלום את דינו, לאחר ששמע ממנו על מצבו הכללי הקשה שהובילו לידי מעשה. בית המשפט נמנע מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל, בין היתר, מאחר ש"יש לתת לו הזדמנות בטרם יחל בקריירה של ריצוי מאסרים בפועל". לפיכך, הטיל עליו בית משפט השלום קנס בסך 1,500 ש"ח, ועונש מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שהוא לא יורשע באחת מן העבירות המפורטות בפרק יא' סימנים א'-ה' וכן ה1 לחוק. כמו כן קבע בית המשפט כי המבקש ישלם לנפגע העבירה פיצוי בסך של 1,000 ש"ח (זאת בנוסף לבננות שנגנבו, אשר הושבו לנפגעים לאחר שנתפס המבקש).

המשיבה הגישה ערעור כנגד קלות העונש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בו ביקשה כי יושת על המבקש עונש של מאסר בפועל.

ביום 6.5.2010 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבה והטיל על המבקש עונש מאסר בפועל של שבעה חודשים. כן קבע בית המשפט המחוזי כי נוכח תקופת המאסר יבוטל עונש הקנס שנגזר על המבקש, אולם יתר רכיבי הענישה כפי שנקבעו על ידי בית משפט השלום יוותרו על כנם. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום להתערב בגזר הדין, הואיל והעבירה אותה ביצע המבקש – גניבה חקלאית – נמנית על המקרים בהם יש להחמיר עם נאשמים ולהעביר להם ולעבריינים בכח מסר מרתיע. בית המשפט ציין כי הגניבה החקלאית הנה עבירה בעלת כדאיות כלכלית, קשה ויקרה למניעה ונזק רב בצדה למגדלים, ועל כן במקרים מעין אלו אין מקום לענישה סלחנית. בית המשפט הוסיף, בין היתר, כי אין מקום לנימוקי המבקש כי פעל מצורך כלכלי, שכן הכמות הגדולה אותה גנב נועדה מן הסתם למכירה ולא לצריכה עצמית. עוד קבע בית המשפט כי נימוקו של בית משפט השלום למתן הזדמנות למבקש מאחר ש"טרם [ה]חל בקריירה של ריצוי מאסר בפועל", אינו עולה בקנה אחד עם העובדה שהמבקש כבר ריצה בעבר מספר תקופות מאסר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא נתן משקל ראוי לטענות שטען בפניו, ומשגזר עליו עונש החורג משמעותית מהמקובל בנסיבות אלו. נוסף על כך, נטען כי שגה בית המשפט המחוזי משלא ייחס כל משקל להודאתו המיידית, וכן לעובדה שבמהלך ניהול התיק לא הוגשו אישומים אחרים כנגדו. עוד נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לייחס משקל ראוי להרס התא המשפחתי, כך על פי המבקש, שייגרם למשפחתו כתוצאה ממאסרו בפועל.

מנגד מתנגדת המשיבה למתן רשות ערעור, וסומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו: 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .

יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו: רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש.

מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. לדידי נראה, כי בצדק התערב בית המשפט המחוזי בגזר דינו של בית משפט השלום. אכן, תופעה חמורה של גניבת תוצרת חקלאית אשר פשתה במחוזותינו והפכה למציאות קשה ובלתי נסלחת – גורמת נזקים אדירים לציבור החקלאים. כך נדרש החקלאי לעמול על גידול התוצרת, להוסיף סכומים ניכרים על מיגון (באם הדבר בכלל אפשרי) ולשאת בתוצאות הכלכליות של גניבות מרובות. בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי במצב דברים מעין זה, על בית המשפט לתרום את חלקו בהשבת הביטחון לציבור בכללותו, ולמגזר החקלאי בפרט, ולהחמיר עם מבצעי העבירות. כל זאת, על מנת להבהיר לעבריין בכוח כי גניבה חקלאית אינה משתלמת ומחירה כואב הוא.

עוד נראה כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי המבקש דנן כבר החל באותה "קריירה של ריצוי מאסר בפועל". למבקש עבר פלילי משמעותי הכולל בין יתר הרשעותיו המרובות, גם עונשי מאסר בפועל: הרשעה בבריחה ממשמורת חוקית, בגינה נגזר עליו בשנת 1997 מאסר של שלושה חודשים; הרשעה בעבירה של חבלה כשהעבריין מזויין, משנת 2004, בגינה נגזר עליו מאסר של 28 חודשים; וכן הרשעה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש משנת 2007 בגינה הושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל. בנוסף, אין מקום לטענתו של המבקש כאילו זו הרשעתו הראשונה בתחום הרכוש, שכן כאמור לעיל, מדובר בעבריין מועד ורצסיבי, שלא עמו יש לנקוט באופן מקל כפי שנהג בית משפט השלום. בנסיבות אלו, אין לקבל גם את טענותיו הפרטניות האישיות של המבקש הנוגעות למצבו הכלכלי והמשפחתי.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 10.6.2010 בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת (בש"פ 4477/10-א'; רע"פ 4476/10-א').

המבקש יתייצב ביום 21.10.2010 בשעה 9:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, לשם ריצוי עונשו.