פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4477/11 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
אלי נחמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 16.5.11 בעפ"ת 16612-03-11 שניתן על ידי
כבוד השופטת נ' אהד
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד אהוד מלמה
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעפ"ת 16612-03-11 (כבוד השופטת נ' אוהד ) מיום 16.5.2011, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקוה (פ"ל 1763-09-09 כבוד השופטת מ' כהן ) מיום 2.3.2011. כמו כן, מצרף המבקש בקשה לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו, עד למתן החלטה בעניינו.
בית המשפט לתעבורה הרשיע את המבקש, על בסיס הודאתו, בביצוע עבירה של נהיגה ללא רישיון בתוקף, בהיותו בלתי מורשה לנהיגה, ללא פוליסת ביטוח וללא רישיון רכב. המבקש הודה במסגרת הסדר טיעון, בו סוכם כי יוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות , מאסר מותנה, פסילת רישיון בפועל ל18 חודשים, פסילה מותנית וקנס. בית המשפט לתעבורה דחה את הסדר הטיעון והטיל על המבקש 6 חודשי מאסר בפועל , מאסר מותנה, פסילת רישיון בפועל ל18 חודשים ופסילה מותנית. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקבע כי בית המשפט לתעבורה נימק באופן מספק את בחירתו שלא לקבל את הסדר הטיעון וכי במקרה דנן הסטייה של העונש המוסכם מן העונש הראוי הצדיקה את דחיית ההסדר על אף ערכם המוסף הידוע של הסדרי טיעון.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה טוען המבקש כי בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור בשל הסוגיה המרכזית שעומדת בבסיסה והיא דחיית הסדר טיעון על ידי בית המשפט ושינוי עמדתה של התביעה ביחס להסדר טיעון, בפני ערכאת הערעור. לדבריו, בדחותו את הסדר הטיעון התעלם בית המשפט מ"גישת האיזון", המקובלת בפסיקה, לפיה יש לאזן בין אינטרס הציבור בכיבוד הסדרי טיעון אל מול מידת סטייתו של העונש המוסכם מן העונש הראוי. כמו כן, מלין המבקש על כך שהמשיבה בחרה להגן על גזר הדין (ולא על הסדר הטיעון) בפני ערכאה הערעור, וטוען כי עשתה זאת ללא נימוק מספק ומבלי שהודיעה לו, בשלב גיבוש ההסדר ובטרם חתימתו, כי היא אינה מתחייבת להגן על ההסדר אם בית המשפט יחליט לדחותו.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתגובה מטעם המשיבה.
טענותיו של המבקש עוסקות בשני מישורים חשובים בתחום הסדרי הטיעון. האחד, מכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדחות או לקבל את הסדר הטיעון שבפניו. השני, זכותה של המשיבה לבחון מחדש את עמדתה בנוגע להסדר הטיעון אליו התחייבה. אולם, שני המישורים הללו נדונו רבות בפסיקת בית משפט זה (ראו דנ"פ 1187/03 מ"י נ' אופיר פרץ נט (6) 281 (2005) (להלן: ענין פרץ ); ע"פ 1281/06 נחמן יצחק בורשטיין נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.4.2008); ע"פ 4722/92 מרדכי מרקוביץ נ' מדינת ישראל פ"ד מז(2) 45
(1993)). טענותיו של המבקש מופנות כנגד יישום ההלכה הפסוקה על ידי הערכאות הקודמות ואינן מעוררות כל סוגיה חדשה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר טרם נדונה בבית משפט זה, המצדיקה מתן רשות ערעור (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982). די בכך כדי לדחות את הבקשה דנן.
לגופו של ענין יוער, למעלה מן הנדרש, כי לטעמי דין הערעור להידחות. פסקי הדין של הערכאות הקודמות מנומקים ומבוססים. ההחלטה לדחות את הסדר הטיעון סבירה בעיני ומאזנת בין השיקולים הרלוונטיים הנדרשים במקרים הללו על פי הפסיקה והעונש שנגזר ראוי בנסיבות. לענין התנהלותה של המשיבה בתיק זה הרי שבפסיקת בית משפט זה נקבע כי לצד חובתה של התביעה להגן על הסדרי הטיעון היא מחוייבת גם לבחון את עמדתה מחדש לאחר שהחליט בית המשפט לדחות את ההסדר (ראו ענין פרץ , בעמוד 326). כמו כן נפסק, כי לא די בהיעדר אזהרה מצד התביעה בשלב גיבוש הסדר הטיעון, כדי לחייב את התביעה לדבוק בו (שם, בעמוד 318).
סוף דבר, הבקשה נדחית, וממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשה עימה.
ניתנה היום, י"ד בסיון התשע"א (16.6.2011).
ש ו פ ט