רע"פ 4479/97 יהודה בוחבוט נ. מדינת ישראל

ביום 31.7.97 החליט המשנה לנשיא, כב' השופט ש. לוין, לדחות בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים י. גולדברג, א. א. לוי וא. גרוניס). בהחלטה נקבע, כי על המבקש להתייצב ביום 10.8.97 לריצוי עונש מאסר בפועל שהושת עליו בפסק הדין.

ביום 7.8.97 פנה המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין על מנת להסדיר ענייניו בבית ובעבודה. בעקבות הבקשה, ניתן באותו היום (לפי החלטת המשנה לנשיא כב' השופט ש. לוין) צו ארעי לעיכוב ביצוע גזר הדין. כן נתבקשה תגובת המשיבה. בתגובתה, הסכימה המשיבה, כי ביצוע העונש יעוכב ב - 10 ימים. לאור הסכמת המשיבה החלטתי (ביום 12.8.97) לעכב ביצועו של גזר הדין עד ליום 24.8.97.

המבקש פונה עתה, פעם נוספת, בבקשה לעכב את ביצוע גזר דינו בכחודשיים נוספים. הוא מנמק בקשתו בכך שעליו לטפל באמו החולה ובאחיו הנכה משך תקופת החגים. המבקש מוסיף, כי ברצונו להיות לצדו של בנו המתחיל את לימודיו בכיתה א'.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנימוקיה נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. כנגד המבקש עומד גזר דין סופי על פיו עליו לרצות, בין השאר, עונש מאסר בפועל. האינטרס הציבורי מחייב, כי עונש מאסר ירוצה סמוך ככל האפשר למועד ביצוע העבירה, ולמצער למועד מתן פסק הדין. ביצוע גזר הדין עוכב בשבועיים על מנת לאפשר למבקש להתארגן לקראת מאסרו. אין הצדקה לעיכוב נוסף בריצוי העונש.

הבקשה נדחית. לפיכך, בהתאם להחלטתי מיום 12.8.97, יתייצב המבקש לריצוי עונשו ביום א' 24.8.97 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עד השעה 11:00).