פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4488/10 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
ליאור נמדר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 29.4.10 בעפ"ת 13701-12-09 שניתן על ידי
כבוד השופטת תחיה שפירא
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד דוד גולן
החלטה
לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"פ 13701-12-09 (כבוד השופטת ת' שפירא ) מיום 29.4.2010, בו התקבל בחלקו ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת"ד 12613/06).
ביום 7.4.2009 הורשע המבקש בבית משפט השלום (כבוד השופטת א' שדמי ) בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בקלות ראש וסירוב להיבדק בדיקת שיכרות. על פי הנטען בכתב האישום ביום 11.2.2006 בשעות הלילה המאוחרות, הסיע המבקש, כשהוא נתון תחת השפעת משקאות משכרים, את רכבו לאחור ופגע בהולכת רגל שעמדה על המדרכה. המבקש המשיך בנסיעה לאחור ופגע וניפץ ויטרינת מועדון לילה המצוי במקום. המבקש לא עצר, והמשיך בנסיעה לתוך המועדון תוך שהוא פוגע באנשים שישבו בו. בנוסף, המבקש סירב כשהתבקש למסור דגימת דם לצורך בדיקת שכרות. בית המשפט לתעבורה (כבוד השופט י' ויטלסון ) גזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל; שנה מאסר על תנאי; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך ארבע שנים וקנס בסך 3,000 ש"ח.
על גזר דינו של בית משפט לתעבורה ערער המבקש לבית משפט המחוזי, אשר קיבל בחלקו את ערעורו והפחית את עונש המאסר בפועל לשישה חודשים, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות. בית המשפט קבע כי על אף שמדובר באירוע חמור שעלול היה להסתיים בצורה קטלנית, הרי שיש לתת משקל לענין חומרת העונש לעברו התעברותי והפלילי הנקי לחלוטין של המבקש, לעובדה שמדובר באירוע קצר ונקודתי ולפגיעה שנגרמה לו עצמו באירוע. בנוסף, התייחס בית המשפט להחלפת המותב שהתרחשה בערכאה הדיונית, ואמר כי הגם שהיא הייתה בלתי נמענת, בנסיבות הספציפיות של המקרה היא מהווה שיקול להתערבות בעונש. את יתר רכיבי גזר הדין הותיר בית המשפט על כנם.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משלא התערב ברכיב הפסילה הארוך לטענתו, שהטיל עליו בית משפט לתעבורה. עוד משיג המבקש על אורך תקופת המאסר בדרך של עבודות שירות אשר קצב לו בית המשפט המחוזי, זאת לאור נסיבותיו האישיות, נסיבות התרחשות המעשים והחלפת המותב בערכאה הדיונית בשלב גזירת הדין.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה. בקשה זו אינה
מעוררת כל סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).
עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. כמו כן, עיקר טענותיו של המבקש מכוונות כנגד חומרת העונש. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. אוסיף, כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לנסיבות עליהן מצביע המבקש ואף בגינן הקל בעונשו, זאת על אף שמעשיו הינם חמורים ותוצאתם הייתה קשה. כבר עמד בית משפט זה לא אחת על הסכנה הנשקפת לציבור כולו מהנוהגים בשוכרה, ועל הצורך בענישה מרתיעה בכדי להדביר תופעה חמורה זאת. בנסיבות אלו לא מצאתי כל מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
סוף דבר הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עימה.
ניתנה היום, כ"ט בסיון התש"ע (11.6.2010).
ש ו פ ט