רע"פ 4498/03 רפאל רם נ. מדינת ישראל

1.המבקש הואשם, בבית משפט השלום בראשון-לציון, בעבירות של איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות והטרדה באמצעות מתקן בזק. על-פי האמור בכתב האישום, הטריד המבקש את המתלוננת, שהיתה חברתו לחיים וסיימה את הקשר ביניהם, על-ידי שטלפן אליה לביתה ולמקום עבודתה. עוד נאמר בכתב האישום, כי המבקש איים על המתלוננת באמצעות אקדח שהיה ברשותו, ולאחר מכן תקף אותה בכך שהכה אותה בפניה, הפיל אותה ארצה ובעט בה. למחרת, כך לפי כתב האישום, הגיע המבקש למקום עבודתה של המתלוננת ואיים עליה, פעם נוספת, כי יפגע בה. עוד מתאר כתב האישום, כי ביום 2.8.2001 הגיע המבקש למקום עבודתה של המתלוננת, חטף מידה ארנק ומכשיר טלפון, אחז במתלוננת בעודו נוסע ברכבו והכה אותה.

2.בית משפט השלום (כבוד השופטת ד' עטר) העדיף את גרסת המתלוננת ביחס לאירועים המתוארים בכתב האישום, על-פני זו של המבקש, תוך שציין כי גרסתה מחוזקת במידה רבה על-ידי גרסת המבקש ועל-ידי הודייתו בחלק מן העובדות המיוחסות לו. המבקש, כך נפסק, "נהג כלפי המתלוננת באובססיביות ובחשדנות, אשר שימשו קרקע פוריה לארועים המיוחסים לו". בית המשפט הרשיע, אפוא, את המבקש בכל העבירות שפורטו בכתב האישום.

לעניין ההרשעה בעבירת ההטרדה באמצעות מתקן בזק, קבע בית המשפט כי:

"השיחות הרבות אותן ניהל הנאשם עם המתלוננת היו במהותן דרישות חוזרות ונשנות מצידו לחזור למתלוננת, למרות שזו הבהירה לו כי היחסים ביניהם הסתיימו. ואילו השיחות אותן ניהלה המתלוננת עם הנאשם היו כאלה בהן ביטאה את דאגתה הכנה לנאשם ולמצבו הנפשי הקשה".

לאור הרשעתו, גזר בית המשפט על המבקש עונש של מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, שירוצו בעבודות שירות, מאסר על-תנאי לתקופה של 5 חודשים, וקנס בשיעור 3,500 ₪.

3.המבקש הגיש ערעור על הרשעתו ועל חומרת העונש שנגזר עליו. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב) קבע, כי הדגש בעבירת ההטרדה באמצעות מתקן בזק הוא על השימוש החוזר במתקן לצורך פגיעה, הפחדה, הטרדה או יצירת חרדה, והמבקש עבר עבירה זו בכך שהתקשר למתלוננת מספר רב של פעמים - הוא עצמו סיפר כי התקשר אליה 100 פעמים לפחות – זאת על אף שידע כי המתלוננת אינה חפצה בכך. בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין להתערב בהרשעת המבקש ביתר העבירות שיוחסו לו, למעט לגבי עבירת האיומים במקום עבודתה, שממנה זוכה המבקש מחמת הספק.

השופט המר, בדעת מיעוט, סבר כי לנוכח מחדלן של רשויות התביעה מלחקור ולהעיד עדים רלבנטיים לאירוע התקיפה הראשון, הרי שיש להותיר את הרשעתו של המבקש באירוע זה רק לגבי החלק שהודה בו (סטירה שסטר למתלוננת), ולזכותו מהחלקים האחרים של האירוע (הפלתה ארצה ותקיפתה בבעיטות).

לנוכח זיכויו החלקי של המבקש, ולאור האמור בתסקיר שנערך לגביו, לפיו השתלב בקבוצה טיפולית והחל בדרך חדשה, הופחתה תקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות, שנגזרה על המבקש, והועמדה על 3 חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרו בעינם. בית המשפט דחה את בקשת המבקש לבטל את הרשעתו, בקבעו כי זהו "מקרה מובהק בו אין מקום לסיום ההליך הפלילי ללא הרשעה".

4.מכאן בקשת רשות הערעור שבפני. בא-כוח המבקש טוען, כי עצם העובדה שהמבקש התקשר למתלוננת מספר רב של פעמים, לא די בה כדי שתתקיים העבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק. לדעתו, רק שיחות בלתי-רגילות (כגון כאלה הנעשות בשעת לילה מאוחרת) או בעלות תוכן מפחיד ומטריד, יש בהן כדי לקיים את העבירה. עוד טוען בא-כוח המבקש, כי מחדלים בחקירת האירוע מצדיקים אף הם מתן רשות ערעור בעניינו. כמו-כן, הוא מבקש לפעול על-פי המלצת שירות המבחן, להסתפק בהעמדת המבקש תחת פיקוח, ולהימנע מהרשעתו.

דין הבקשה להידחות.

הערכאות הקודמות קבעו באופן ברור, כי המבקש התקשר למתלוננת אין-ספור פעמים, על אף שהיא הבהירה לו כי יחסיהם הגיעו לכלל סיום. ברי, כי התנהגות זו יש בה כדי להטריד את המתלוננת. בנסיבות אלה, אין כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, המקימה עילה לדיון ב"גלגול שלישי".

גם יתר טענותיו של המבקש אינן מצדיקות התערבות של בית משפט זה. הערכאות הקודמות קבעו, כי אשמתו של המבקש הוכחה בראיות שהובאו בפניהן, ומחדלי החקירה עליהם מצביע המבקש אין בהם כדי לגרוע ממסקנה זו. טענתו של המבקש, כי היה על בית המשפט להימנע מהרשעתו בדין ולהסתפק בהעמדתו תחת פיקוח שירות המבחן, אין לקבלה בנסיבות העניין ואין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יחל בריצוי עונש המאסר, שהושת עליו בעבודות שירות, ביום 28.6.2003.