רע"פ 450/08 שלום לוייב נ. מדינת ישראל

כנגד המבקש הוגש בבית משפט השלום בראשון לציון כתב אישום מתוקן (ת"פ 2477/06) המייחס לו עבירת תקיפה כדי לגנוב, לפי סעיף 381 (2) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ) ועבירת גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, בתאריך 1.4.2006 בשעה 2:00 או בסמוך לכך, ליד דיסקוטק בר BW בבת ים, היכה המבקש, יחד עם אחר, את המתלונן במכות אגרופים בפניו ובבעיטות עד שהפילוהו לרצפה. אחר זאת, גנב המבקש מן המתלונן את ארנקו ובתוכו כסף בסכום העומד על 300 ש"ח ו – 20 $, מכשיר פלאפון ושעון יד ונמלט מן המקום. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו למתלונן המטומה במצח, שפשוף בלחי ימין וחבלה בחזהו, בעטיים נזקק לטיפול רפואי.

במסגרת הסדר טיעון הרשיע בית משפט השלום (כבוד סגנית הנשיא ל' ברודי ) ביום 24.6.2007 את המבקש, על יסוד הודאתו, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הסדר הטיעון שהוצג בפני בית משפט השלום כלל הסכמה, לפיה המבקש יישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן, ובכפוף למתן תסקיר חיובי בעניינו, תעתור המשיבה להשתת עונש מאסר, ותיבחן האפשרות לרצותו בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

בהתאם להסכמת הצדדים על פי הסדר הטיעון, בטרם הורשע המבקש ונגזר דינו, נשלח הוא לקבלת תסקיר שירות המבחן. לבקשת שירות המבחן בתסקירו מיום 18.4.2007 ובהסכמת הצדדים נדחה הדיון בעניינו של המבקש בחודשיים נוספים. זאת על מנת לאפשר קבלת תסקיר משלים בעניינו של המבקש ולמצות עד תום את האפשרות לשילובו בהליך טיפולי. עם זאת, בתסקירו המשלים מיום 17.6.2007 נמנע שירות המבחן מלבוא בהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש. זאת לאחר שמאמצי שירות המבחן לשילוב המבקש בהליך טיפולי עלו בתוהו עקב סירובו לשתף פעולה.

ביום 24.6.2007, גזר בית משפט השלום על המבקש תשעה חודשי מאסר בפועל, תשעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת אלימות כנגד הגוף או עבירה כנגד הרכוש (למעט בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין) ושלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת איומים. כן הורה בית המשפט כי המבקש ישלם למתלונן פיצוי כספי בסך 2,500 ש"ח.

על גזר דינו של בית משפט השלום, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"פ 3104-11-07). ערעורו של המבקש הופנה כנגד חומרת עונש המאסר בפועל גרידא.

ביום 10.1.2008 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים א' טל , מ' פינקלשטיין ו מ' יפרח ) את ערעורו של המבקש, בקובעו כי גזר דינו של בית משפט השלום היה מבוסס כדבעי על כלל הנסיבות לקולא ולחומרה שהתקיימו בעניינו של המבקש. עוד דחה בית המשפט המחוזי את טענת האפליה שהעלה המבקש אל מול עונשם של נאשמים אחרים בכתב האישום. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי אין בעונש שהושת על המבקש משום סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מן הסוג בהן הורשע במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה שב המבקש על טענותיו ומבקש כי יוקל עונשו באופן שיומר עונש המאסר בפועל אשר הושת עליו לעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות או כל עונש אחר אשר ימצא לנכון. המבקש טוען כי מתקיימות בעניינו הנסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עוד טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתו להורות על עריכת תסקיר משלים בעניינו. כן נטען כי שגה בית המשפט באשר לא העניק

משקל מספק לנסיבות לקולא אשר התקיימו בעניינו. לבסוף, שב המבקש וטוען לקיומה של אפליה אל מול עונשם של נאשמים אחרים בכתב האישום.

המשיבה בתגובתה טוענת כי אין עניינו של המבקש מעלה שאלה המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עוד טוענת המשיבה כי בקשתו של המבקש נסובה על סוגיית חומרת העונש, אשר לגביה, נקבע כי ככלל אין ניתנת רשות ערעור בערכאה שלישית, אלא במקרים חריגים ועניינו של המבקש אינו נמנה עליהם. המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות את בקשתו של המבקש אף לגופו של עניין: בית המשפט שלערעור דן בכל טענותיו של המבקש ונתן להן מענה. העונש שהושת על המבקש אינו מהווה סטייה ממדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, להפך עונשו נוטה לקולא ולמבקש לא נגרם כל עיוות דין. המשיבה מבקשת להדגיש כי המבקש דחה את ההזדמנויות שניתנו לו לשיתוף פעולה עם שירות המבחן ומוסיפה כי העובדה כי עד למועד זה לא שילם המבקש את הפיצוי למתלונן, יש בה כדי לרמוז על העדר כנות חרטתו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה, ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עניינו של המבקש נדון כבר בשתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: הלכת חניון חיפה ). בענייננו, המבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה. השאלות אותן מעלה המבקש בבקשתו, הוכרעו רובן ככולן בעבר בפסיקתו של בית משפט זה. שאלת אופן ישום הלכות אלו בעניינו הפרטני של המבקש אינה ממין השאלות המצדיקות קיום דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה.

יתרה מכך, טענותיו של המבקש נוגעות רובן ככולן לסוגיית חומרת העונש. הלכה ידועה היא כי טענות לעניין חומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות המהוות סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (וראו: רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) (1997); רע"פ 7201/97 דב

בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם) (1997)). בענייננו לא מצאתי סטייה מנורמות הענישה המקובלות בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש, יוער כי דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. העבירות בהן הורשע המבקש חומרתן יתרה היא. כבר נפסק לא אחת על הצורך להחמיר בענישה בעבירות אלימות, כחלק מתרומתו של בית המשפט למאבק למיגור תופעת האלימות ההולכת ומתפשטת במחוזותינו. משמעות הדבר היא כי על דרך הכלל, בגין עבירות אלימות יושת עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. בעניינו של המבקש, על אף העבירות החמורות אשר בביצוען הורשע, נמנע בית משפט השלום מלמצות את הדין עימו. זאת בהתחשבו בשיקולים לקולא שהתקיימו בעניינו, לרבות: גילו הצעיר, הודייתו ונסיבות חייו האישיות המורכבות. לאור כל האמור, איני מוצא כי התקיימו במבקש הנסיבות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור בחומרת העונש שהושת עליו.

טענתו של המבקש לעניין סירובו של בית המשפט המחוזי להורות על מתן תסקיר משלים בעניינו דינה להידחות אף היא. ההחלטה אם להורות על הגשת תסקיר עדכני נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. כאמור לעיל, בטרם נגזר דינו של המבקש, ובהתאם לפרטי הסדר הטיעון, הוגשו בעניינו שני תסקירים – תסקיר ותסקיר משלים, הכל במטרה למצות עד תום את האפשרות לשילובו בהליך טיפולי. הימנעות שירות המבחן, בסופו של יום, מליתן המלצה טיפולית בעניינו של המבקש, מקורה בהתנהגות המבקש עצמו וחוסר נכונותו לקחת חלק בהליך טיפולי. בנסיבות אלו, איני מוצא כי נפל פגם בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, המצדיק התערבותו של בית משפט זה.

אף טענת האפליה שהעלה המבקש אין בה כדי להועיל. בית המשפט המחוזי דן בשאלת ההפליה לגופה ודחה אותה, תוך שהוא קובע כי אין עניינו של המבקש דומה לעניינו של הנאשם 4 . עוד נקבע כי עניינו של המבקש יכול היה לדמות לעניינו של הנאשם 2, לו רק היה משתף פעולה עם שירות המבחן והיה מתקבל תסקיר חיובי בעניינו. אז הייתה המשיבה, בהתאם לפרטי הסדר הטיעון, עותרת להשתת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. קביעתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עלי ואיני מוצא כי נפל בה פגם, המצדיק התערבות ערכאת הערעור בה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

החלטתי מיום 15.1.2008 לעניין עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת.

על המבקש להתייצב במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז ביום 1.5.08 לא יאוחר מן השעה 9:00, לשם תחילת ריצוי עונשו.