פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4502/10
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
יום טוב והבה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו
של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 25.5.2010 בעפ"א 32126-04-10 שניתן
על-ידי כב' השופטת
ע' צ'רניאק
בשם המבקש:
עו"ד אריה שרעבי
בשם המשיבה:
עו"ד בת-אור כהנוביץ
החלטה
לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עפ"א 32126-04-10, כב' השופטת ע' צ'רניאק ), מיום 25.5.2010, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על הכרעת דינו, והתקבל חלקית ערעורו על גזר דינו בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו (ב 11582/07, כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי ; מיום 27.12.2009 (הכרעת דין), ומיום 17.3.2010 (גזר דין)).
כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבודות בניה במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ) . על פי כתב האישום, הפך המבקש ללא היתר בנייה ארבע יחידות דיור שבבעלותו (2 דירות בכל קומה) לעשר יחידות דיור (5 דירות בכל קומה).
בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את המבקש וגזר עליו תשלום קנס בסך של 570,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו, וכן כפל אגרות ותשלומי חובה בסך 2000 ש"ח. כן הורה בית המשפט על הריסת הבניה והשבת הבניין למצבו על פי היתר הבניה.
המבקש ערער על הכרעת דינו וכן על גזר דינו בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 25.5.2010, התקבל ערעור המבקש בחלקו, בכך שהכרעת הדין נותרה על כנה, אך גזר הדין שונה. בית המשפט המחוזי פסק כי אם יבוצע צו ההריסה שניתן על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים עד ליום 1.9.2010, יופחת הקנס שהושת על המבקש לסך של 250,000 ש"ח.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהותיר את הרשעתו על כנה. בין היתר טוען המבקש כי בבית המשפט לעניינים מקומיים הוכח כי במועד בו הוא רכש את הדירות בבניין, היה מספרן 6 דירות (ולא 4, כפי שנקבע בהיתר הבניה), ולפיכך בית המשפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי הרשיעו אותו שלא כדין בבניית הדירה השלישית בכל קומה, אף שלא נבנתה על ידו. בהתאם, טוען המבקש כנגד הצו המורה לו להחזיר את המצב לאמור בהיתר, דהיינו 2
דירות בכל קומה (ולא 3 בכל קומה, כפי שהיה המצב לטענתו בעת רכישת הנכס על ידו).
מנגד, מתנגדת המשיבה למתן רשות ערעור. להשלמת התמונה אציין, כי המשיבה עצמה הגישה בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה, אשר עודנה תלויה ועומדת (רע"פ 5110/10), ושעניינה האפשרות להפחתה שביצע בית המשפט המחוזי בעונשו של המבקש.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי אין מקום למתן רשות ערעור ודין הבקשה להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, חרף טענות המבקש, הרי שבקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על כל עילה אחרת המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
אף לגופו של עניין לא ראיתי צורך להידרש לבקשת המבקש. במקרה זה, פיצול היחידות הקיימות ללא היתר הפכה את כלל הדירות שבידי המבקש למנוגדות להיתר הקיים. פעולות בנייה אלו מעקרות את הרציונאליים התכנוניים שעמדו בבסיס ההיתר, במסגרתם נשקלו בין היתר, צפיפות הדיור בבניין ובאזור, התשתיות והמערכות הקיימות ותכלית חוק התכנון והבניה. אדרבא, הפעולות בהן הורשע המבקש אינן פעולות של תוספת בניה בלבד בהן ניתן להפריד בין הבנייה החדשה לזו שקדמה לה, ועל כן, בדין ניתן צו ההריסה וההתאמה להיתר המקורי.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. אני מעכב בזאת את ביצוע צו ההריסה עד ליום 17.10.2010.
ניתנה היום,
כ' באלול תש"ע (30.8.10).
ש ו פ ט