רע"פ 4528/15 אבי פור נ. רון חולדאי, יו"ר הועדה לתכנון ובניה תל-אביב

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר צ' גורפינקל ) בעפ"א 21077-05-15 מיום 9.6.2015, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו בתיק 01-2874/13 מיום 12.4.2015.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 11.4.2013 הוצא צו הריסה מנהלי (להלן:

הצו ) בנוגע לבניית גדר; חפירת בור באדמה; הצבת בריכת מים; ובניית משטח עץ מסביב לבריכה שלא כדין. לפי הטענה הבנייה נעשתה בדרך בן צבי 66, רחוב בן טוב מרדכי 68 שבתל אביב, והצו הודבק בכתובת האמורה.

3.

המבקש הגיש בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים לביטול הצו, בטענות כי הכתובת המופיעה בו שגויה, וכי הגדר נבנתה לשם החלפת גדר אחרת שהייתה רעועה ומסוכנת; כי מעולם לא בוצעה חפירה לצורך הצבת בריכה; כי הבריכה שהוצבה היא בריכת גומי; וכי דק העץ היה קיים במקום מאז ומעולם. תחילה הבקשה נדחתה ללא דיון. על כך הוגש ערעור אשר במסגרתו נקבע בבית המשפט המחוזי כי הדיון יוחזר לבית המשפט לעניינים מקומיים. אולם, המערער לא התייצב לדיון המחודש ועל כן הבקשה נדחתה בפעם השנייה. על כך הוגש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי, ונקבע כי הדיון יוחזר שוב לבית המשפט לעניינים מקומיים, הפעם עם הוראה להפקדת סכום הוצאות.

4.

ביום 12.4.2015 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי המבקש אינו בעל זכות במקרקעין. בית המשפט הביא מעדות המבקש, לפיה קיים שטח גדול המסופח לו ולבני משפחתו, והם נקראים פולשים הממתינים "ליום המיוחל" שיבואו לפנות אותם. בית המשפט קבע כי כשם שהמבקש נזעק לטעון לביטול הצו, היה עליו להיזעק ולטפל בזכויות בשטח המקרקעין, ככל שאכן יש לו זכויות כלשהן. כן נקבע, כי המבקש לא הביא כל אסמכתא מדוע וכיצד ישב סבו במקום והאם באמת סבו קיבל את השטח הגדול ועתה צאצאיו רשאים להעבירו מיד ליד ולחלקו כאוות נפשם.

5.

עוד קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי אף אם נניח שניתנה רשות לשבת בשטח, אין בכך כדי להקנות זכות קניינית. כלומר, קיומה של רשות אינה מאפשרת עמידה בפני צו הריסה מנהלי המיועד להריסת בניה בלתי חוקית, שכן, זכות העמידה מצומצמת לבעלי זכות במקרקעין בלבד. לפני סיום העיר בית המשפט, כי באשר לטענת המבקש כי הצו נוקב בכתובת שגויה, אין בה כדי לשנות את דחיית הבקשה. שכן, הבניה המופיעה בצו הביאה לזיהוי נכון על ידי המבקש ולהגשת הבקשה. בית המשפט קבע כי ככל שהיה מדובר בכתובת לא נכונה, הרי שבקשת המבקש הייתה מצטמצמת עד מאוד, ולא הייתה כה ספציפית ביחס לגדר; לחפירה; לבריכה; ולדק העץ. על כל האמור קבע בית המשפט, כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 16.5.2015.

6.

המבקש ערער על כך לבית המשפט המחוזי, וביום 9.6.2015 ערעורו נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא אינו נדרש לשאלה האם המבקש הוא בעל זכות במקרקעין אם לאו, והוא יצא מנקודת הנחה כי קיימת לו זכות עמידה בשטח בו הוא יושב שנים רבות. כן קבע בית המשפט, כי אם הבניה לא נעשתה בשטח של המבקש, אין זה הגיוני כי הוא יבוא בבקשה לבטל את הצו. לאחר עיון בתצלומי האוויר שהוגשו, קבע בית המשפט כי אין צורך במומחיות על מנת ללמוד שמדובר במתחם גדול, שלפני הבניה שנעשתה לא הוצבה כל בריכה בתוכו ולא בוצעה הבניה המפורטות בצו. כן ציין בית המשפט, שנכון הדבר שבריכת גומי אינה מצריכה היתר בניה, אך כאשר היא מוצבת על שטח גדול, בתוך חפירה ובהקפה של דק עץ וגדר, הרי שהיא טעונה היתר. על כל האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש והותיר את מועד כניסת תוקפו של הצו על כנו.

הבקשה למתן רשות ערעור

7.

מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו טוען המבקש כי אין מדובר בגלגול שלישי של ההליך, שכן בית המשפט המחוזי ביטל את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים כאשר אישר את הצו, כערכאה ראשונה, על בסיס טענות עובדתיות. בהקשר זה גורס המבקש כי יש לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל עליו. המבקש חוזר על טענתו כי הכתובת המנויה בצו היא שגויה, דבר אשר קרה לשיטתו מאחר שהמהנדס הסתפק בלהגיע לביתו ושם ראה את הבריכה, הגדר והדק. כן טוען המבקש, כי מעולם לא התבצעה חפירה. המבקש חוזר גם על הטענה כי מדובר בבריכת גומי אשר אינה מצריכה היתר, וכי הגדר הצריכה בניה מחודשת בשל הגעתה למצב מסוכן. עוד הוא טוען לעניין דק העץ, כי הוא היה מוכר לעירייה משך שנים רבות ומעולם לא העירו לו על כך, ולכן הוצאת הצו עתה היא בבחינת אכיפה סלקטיבית.

8.

עוד בטענות המבקש, עובר להוצאת הצו לא התקיימה היוועצות של ממש ודי בכך כדי לבטלו על פי הפסיקה הנוהגת. המבקש עושה שימוש בחלקי עדויות של המהנדס ושל מפענח תצלומי האוויר, על מנת לעמוד על ה"שרלטנות" שבמקרה זה, בדגש על הטעות בכתובתו. המבקש סבור כי בית המשפט המחוזי התעלם מראיות שהוא הציג, ועל כן קביעתו אינה מנומקת ויש להתערב בה. לבסוף מציין המבקש כי זוהי זכותו לקבל את יומו בבית המשפט, טרם עניינו יוכרע, קל וחומר בשל זכותו הקניינית המוגנת בקרקע.

9.

בד בבד עם הגשת הבקשה למתן רשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע (על אף שמועד כניסתו החל כשבועיים לפני הגשת הבקשה).

דיון והכרעה

10.

אפתח בדחיית טענתו של המבקש, כי אין המדובר בגלגול שלישי של ההליך. המבקש סבור כי מאחר שבית המשפט המחוזי לא התייחס לשאלת זכותו במקרקעין, אלא הוא פסק על בסיס ניתוח הטענות העובדתיות, הרי שהוא ביטל את החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ולכן מדובר בערעור ראשון בלבד. אולם, אין הדברים פועלים כך. ראשית יש לציין, כי בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש, אף אם על סמך עילה אחרת מזו שקבע בית המשפט לעניינים מנהליים. די בכך כדי להבהיר מדוע בקשתו הנוכחית מהווה גלגול שלישי של ההליך. שנית יצוין, כי במובן הפשוט של התנהלות הליכים, ככל ששתי ערכאות שמעו את עניינו של המבקש ונתנו על כך את דינם, הרי שבחינה נוספת של בית משפט זה היא בהכרח בחינה שלישית של העניין.

11.

משטענה זו הובהרה, אין בידי לקבל את הבקשה למתן רשות ערעור. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיה) בע"מ , פ"ד לו(3)

123 (להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בהתאם להלכת חניון חיפה .

12.

עיינתי בבקשה, בהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. מהעיון עולה כי מכלול טענותיו של המבקש נוגעות לעניינו הפרטני בלבד, ואינן מעוררות כל סוגיה כללית חדשה. הדגש הוא על כך שהמבקש חוזר על טענותיו כפי שעלו הן בבית המשפט לעניינים מקומיים וכן במסגרת ערעורו לבית המשפט המחוזי, ואלו קיבלו מענה סביר ומספק במסגרת פסקי הדין של הערכאות הקודמות.

13.

יש להזכיר כי תחילתה של השתלשלות העניינים היא בבקשה ראשונה מטעם המבקש אשר נדחתה, הוחזרה לדיון על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור ובדיון המחודש המבקש לא התייצב לדיון. למרות זאת, בקשה נוספת שהוא הגיש ונדחתה, הוחזרה בשנית על ידי בית המשפט המחוזי במסגרת ערעור. דומני כי בנסיבות אלה לא עומדת למבקש הטענה כי הוא לא קיבל את יומו בבתי המשפט. בעל דין אשר לא מתייצב לדיונים בענייניו שלו, לא יוכל לעשות שימוש בטענה, אף בשלב מאוחר יותר של ההליך, כי בית המשפט לא שמע את טענותיו.

14.

מעבר לצורך, לגופם של דברים, סבורני כי אין בטענת הכתובת השגויה לכאורה כדי לבסס הצדקה לקבלת בקשת המבקש. כפי שהיטיבו לקבוע הערכאות הקודמות, ככל שאכן ננקבה כתובת שגויה בצו, הרי שהמבקש אינו צריך להיות מוטרד, ואין סיבה שהוא יעמוד על בקשתו. משהוא עושה כן, ניתן ללמוד כי הבניה אכן קיימת בשטח שלו, ולא עולה חשש שמא נפלה טעות. אשר לפירוט הבניה שלא כדין, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעות הערכאות הקודמות כי אכן בוצעה חפירה; כי הוצבה גדר חדשה; וכי נבנה משטח עץ, אשר מהווים בניה שאינה מותרת.

15.

סיכומם של דברים, הבקשה למתן רשות ערער נדחית בזה, ומשכך מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.