רע"פ 4531/11 רן בן ארוש נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (עפ"ת 29792-04-11, כבוד השופט: א' כהן ) מיום 1.6.2011 במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (תד (י-ם) 5540-07-10, כבוד השופט א' טננבוים ), וכן בקשה לעיכוב ביצוע.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של רשלנות, גרימת נזק, אי מתן זכות קדימה ברמזור אדום, גרימת חבלה של ממש, נהיגה בשכרות וכן אי מסירת פרטים. לפי המתואר בכתב האישום, ביום 26.6.2009, נכנס המבקש לצומת בעת שהאור ברמזור היה אדום והתנגש ברכב אחר אשר נהג בהתאם לחוקי התנועה. המבקש ברח מהמקום בנסיעה פרועה, עצר רק לאחר מרדף, וכן תקף את המעורב בתאונה וגרם לו לחבלות. באותן נסיבות נהג המבקש ברכבו כשהוא שיכור. ביום 29.3.2011 הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, למעט בעבירה של גרימת חבלה של ממש שכן נקבע כי מדובר בתאונת דרכים שגרמה בעיקר לנזק לרכוש. באותו יום, גזר בית המשפט על המבקש עונש של ארבעה חודשי מאסר בפועל, 30 חודשי פסילה, שבעה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, וכן קנס בסך של 5,000 ש"ח. בגזר דינו התייחס בית המשפט לכך שנסיבות המקרה – תאונת דרכים שנגרמה עקב נהיגה בשכרות וכן בריחה ממקום האירוע – מחייבות ענישה מחמירה וזאת על אף נסיבותיו האישיות הקשות של המבקש.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה ערער המבקש בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי עמדתו של בית המשפט לתעבורה, שלפיה נסיבות המקרה מחייבות ענישה מחמירה, מקובלת עליו וכי אין מקום להתערב בה. עוד ציין בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקש מוצדק אף לנוכח עברו הפלילי המכביד.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, שבמסגרתה טוען המבקש, בין היתר, כי העונש שהוטל עליו הינו עונש חמור, זאת בייחוד לנוכח נסיבותיו האישיות הקשות והיוצאות דופן ולאור העובדה שהוא זוכה מהעבירה של גרימת חבלה חמורה.

לאחר שעיינתי בבקשות ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דינן של שתי הבקשות – בקשת רשות הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע – להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בקשה זו אינה מעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) (להלן: עניין חניון חיפה ). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בעניין חניון חיפה . יתרה מכך, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי שהתקיימה כל סטייה שכזו. מטעמים אלו בלבד דין הבקשה להידחות.

למעלה מן הנדרש, אציין כי אף לגוף העניין, דינה של בקשת רשות הערעור להדחות. לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט לתעבורה, אשר איזן כראוי בין כלל השיקולים הרלבנטיים והטיל על המבקש עונש אשר הולם את חומרת העבירות בהן הורשע, אשר חומרתן מתעצמת לנוכח המציאות הקשה בכבישי הארץ. מסקנתו של בית המשפט המחוזי, שלפיה השילוב של תאונת הדרכים החמורה שנגרמה עקב נהיגה בשכרות והעובדה שהמבקש ניסה להימלט מזירת התאונה, מצדיק במקרה זה את העדפת שיקולי ההרתעה ואת האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה.

אשר על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועימה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.