רע"פ 4534/09 ג'ריס ג'רוס נ. ועדה מחוזית לתכנון ובניה צפון

1.

אין בבקשה זו דבר המצדיק קיומו של ערעור שני. בעקבות בניה שביצע המבקש שלא כחוק ובניגוד ליעוד הקרקע, הוא הועמד לדין והורשע, ובגדרו של גזר הדין הוא חויב להרוס את אשר בנה עד לחודש מאי 2001. חרף השנים הרבות שחלפו מאז, לא ציית המבקש לצו בית המשפט, והוא התמיד במריו גם כאשר הוגשו נגדו כתבי אישום על הפרתו של הצו. בקשה זו מכוונת לכתב אישום שלישי שהוגש נגד המבקש, בחודש דצמבר 2006, ובו נטען כי הוא מוסיף להפר את צו בית המשפט, ועושה שימוש חורג בקרקע בניגוד ליעודה. על כך נדון המבקש ל-10 חודשי מאסר, קנס בסך 15,000 ש"ח, 8 חודשים מאסר על תנאי, וכן הופעל, בחופף, מאסר על תנאי בן 6 חודשים שעמד נגדו. ערעור כנגד העונש שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי, נדחה.

2.

בבקשה הנוכחית עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכאמור לא אוכל להיעתר לו. השגותיו מכוונות כנגד חומרת העונש, דא עקא, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מקרים חריגים ( רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003) ). עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם חריגים. אדרבא, מדובר במי שהעמיד את רשויות התכנון בפני עובדות מוגמרות על ידי הנכס אותו בנה ללא היתר, ובמשך כעשר שנים נמנע מלציית לצווים של בית המשפט. בנסיבות אלו אין בעונש שהושת עליו חומרה כלשהי, ומשעניין זה לובן בידי שתי ערכאות, אין מקום לדון בו בשלישית.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועִמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצועו של העונש.