רע"פ 4554/99 יוסף שריקי נ. מדינת ישראל

1.בית משפט השלום הרשיע את המבקש בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית והפעיל בגזר דינו מאסר על תנאי בן 18 חודש שהוטל עליו בתיק אחר בבית משפט שלום.

הטענה ביסוד הבקשה היא, כי מכיוון שהמבקש ביצע את העבירה בה הורשע בהיותו נתון במאסר ובטרם שוחרר ומכיוון שבגזר הדין נקבע, כי תקופת המאסר על תנאי תחל ביום גזר הדין ורק תקופה בה אסיר נמצא מחוץ לכלא תיווסף לתקופת התנאי, לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי, קודם שישוחרר מן הכלא. טענה זו נסמכת על סעיף 52(ג) לחוק העונשין, התשל"ז1977-.

הטענה נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ועל כך הבקשה לרשות ערעור.

2.סעיף 52(ג) לחוק העונשין התשל"ז1977- קובע:

"תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שחרור בערובה..., בשל חופשה מיוחדת או..., יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת".

בהתייחסו לסעיף זה, אכן קבע בית משפט זה מפי השופט (כתוארו אז) א' ברק, כי תקופת התנאי אינה משתרעת על תקופת המאסר בפועל. עם זאת, מכסה היא תקופות שבהן האסיר טרם שוחרר ממאסר אך הלכה למעשה אינו מצוי בבית הסוהר אלא בחופשות (ע"פ 1779/92 מדינת ישראל נ' עארף כחיל , פ"ד מז(1) 739, 747-746). באותו מקרה דובר באסיר שמספר ימים לאחר שובו מחופשה נמצא בתאו סם מסוג הרואין אותו רכש, על פי האישום, בהיותו בחופשה. בית המשפט הפעיל את המאסר על תנאי. ענייננו דומה בנסיבותיו. גם כאן נקבע בגזר הדין כי הנאשם הביא עימו את הסם בשובו מחופשה, וגם כאן יש להפעיל את המאסר על תנאי כפי שעשה בית משפט השלום בגזר דינו שאושר על-ידי בית המשפט המחוזי.

3.צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי תכלית ההוראה הנ"ל - שהוספה לחוק ב1988- - היא להחיל את המאסר על תנאי גם על תקופה בה שוהה אסיר בבית הסוהר לרבות במהלך חופשתו וכי הוראתו של שופט השלום שקבע את התנאי, היתה מיותרת ואין בה אלא חזרה על האמור ברישא של הוראת סעיף 52(ג).

אוסיף ואומר, כי לדידי יש לפרש את הוראת סעיף 52(ג) כך שלגבי מי שנושא בעונש מאסר, תוארך תקופת התנאי לגבי כל מי שעובר עבירה בהיות אסיר בין אם העבירה נעברה בהיות בחופשה ובין אם נעברה בתוך כתלי בית הסוהר ותיווסף לה תקופת המאסר. אם לא תאמר כן, יהיה אסיר, שעצם ביצוע העבירות על ידו במהלך תקופת מאסרו, מוסיף להן נופך של חומרה רבה - חסין מהפעלת מאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו, אלא אם כן ביצע את העבירה בהיותו בחופשה מן המאסר. פרשנות כזו אינה סבירה, אינה ראויה, אינה מתיישבת עם נוסח החוק ותכליתו מחטיאה את מטרת המאסר על תנאי. תכלית זו עולה מדברי הסבר להצעת חוק העונשין (תיקון מס' 27) התשמ"ז1987- (הד"ח תשמ"ז, 116). על כל פנים, בענייננו בוצעה העבירה כאמור, ויש להחיל עליה את ההוראה המוסיפה את תקופת שהותו של האסיר מחוץ לבית הסוהר, כמצטברת לתקופת התנאי.

החלטת בית המשפט המחוזי על נימוקיה מקובלת עלי ואין מקום ליתן רשות ערעור עליה.

הבקשה נדחית.