רע"פ 4565/98 מדינת ישראל נ. דרור חוטר ישי

1.בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטים א' א' לוי, מ' רובינשטיין, א' חיות), אשר קיבל את ערעורו של המשיב, דרור חוטר ישי, על פסק דין בית משפט השלום בתל אביב יפו (השופטת ז' הרמן), בו הורשע המשיב בעבירות לפי סעיפים 220(1) ו-(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א1961-. הערעור על אחד מסעיפי ההרשעה התקבל ברוב דעות, כנגד דעתה החולקת של השופטת מ' רובינשטיין. הערעור על סעיף ההרשעה האחר התקבל פה אחד, כשהכרעתה של השופטת רובינשטיין היא מחמת הספק.

2.בקשת הרשות לערער מושתתת על שני אדנים. במישור העובדתי, מבוססת הבקשה בעיקרה על עניינים שונים בהם סמך בית המשפט המחוזי על ממצאים שבעובדה השונים מאלה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

אכן, מעיון בפסקי הדין של הערכאה הדיונית ושל בית המשפט המחוזי עולה, כי בית המשפט המחוזי בדעת הרוב התערב בממצאים שבעובדה שנקבעו על ידי בית משפט השלום. מבלי שאחווה דעה בשאלה אם היתה הצדקה להתערבות זו בממצאים עובדתיים ובממצאים הנוגעים למהימנותם של עדים אשר נקבעו על ידי בית משפט השלום, הרי על פי אמות המידה הנקוטות בידינו, אין במחלוקות בעניינים עובדתיים כדי להצדיק מתן רשות ערעור בעניין שנדון והוכרע בשתי ערכאות.

3.אשר למישור המשפטי, טוענת המדינה, כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעורר שאלות משפטיות חשובות בעניינים אחדים, וכי שאלות אלה מצדיקות כי תינתן רשות לערער לערכאה נוספת.

השאלות המרכזיות עליהן עומדת המדינה בהקשר זה הן שתיים: א. מערכת היחסים בין נישום לבין אנשי מקצוע המסייעים לו ביחסיו עם רשויות המס. באופן ספציפי, השאלה היא על מי האחריות מקום בו לא מוסר הנישום פרטים לרואה החשבון, העורך עבור הנישום מסמכי דיווח לשלטונות המס: האם היא על הנישום, כטענת המדינה, או שמא היא על רואה החשבון, כפי שנקבע, לטענת המדינה, על ידי בית המשפט המחוזי; ב. לטענת המדינה, קבע בית המשפט המחוזי זן חדש של הכנסה פטורה ממס, וקבע הלכה כי פיצוי הנועד לשמש שוט לצורך הבטחת פינויו של נכס הוא תקבול הוני הפטור ממס.

4.בנסיבות העניין, לא מצאתי כי יש בטענות אלה כדי להצדיק מתן רשות לערער לדרגה שלישית.

אשר לשאלת היחסים בין רואה חשבון לבין לקוחו, המחלוקת שהתעוררה בין שופטי הרוב בבית משפט קמא לבין שופטת המיעוט (אשר תמכה בעמדת בית משפט השלום), לא היתה ביסודה מחלוקת בעלת גוון משפטי אלא מחלוקת בשאלות עובדתיות. אחת משאלות אלה היתה, האם עורך דין אנבר, ממשרדו של המשיב, היה אחראי למסור מידע בעניין שבדיון לרואה החשבון, והאם מסר לו מידע כזה. אכן, השוני בממצאים עובדתיים בין דעת הרוב לדעת המיעוט בבית המשפט המחוזי, הוא שהוביל למסקנות שונות בעניין אחריותו בפלילים של המשיב. בירורה של מחלוקת זו בשאלות של עובדה אינו מצדיק מתן רשות לערער לדרגה שלישית, הניתנת ברגיל על מנת לברר שאלות עקרוניות בעלות חשיבות כללית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

אשר לסיווג התקבול - האם הוני אם לאו - מסקנת בית המשפט בעניין זה היתה מבוססת על מכלול נסיבות העניין. היא אינה מעוגנת אך ורק בהוראת הפיצוי המוסכם הנוגעת לאי פינוי השטח במועד המוסכם. במצב דברים זה, ההכרעה במחלוקת אינה מושתתת על הכרעה בשאלה המשפטית אשר עוררה המדינה, ולכן אין ליתן רשות לערעור בנקודה זו.

5.סוף דבר, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, מבלי שאחווה דעתי לגופם של דברים. יפים לכאן דבריו של מ"מ הנשיא שמגר בעניין חניון חיפה הנ"ל (בפיסקה 3 לפסק הדין), לפיהם:

"דחייתה של בקשת רשות לערער אין פירושה, כי בית המשפט, שדחה את הבקשה, סמך בכך את ידיו על האמור בפסק הדין או בהחלטה, לגביה מתבקשת רשות הערעור, וכי בית המשפט האמור שלם עם מסקנותיה וקביעותיה המשפטיות של הערכאה הקודמת ... כל שנובע מדחייתה של הבקשה הוא, כי המקרה לא נמצא אותה עת ראוי להידון במסגרתו של ערעור נוסף ותו לא".

הבקשה נדחית.