רע"פ 4579/01 בוהדנה מוטי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (ע"פ 654/01) מיום 19.5.01, בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בצפת (ת"פ 1231/99) מיום 3.4.00.

1.נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של החזקה ושימוש בסמים (סעיף 7(א)(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג1973-) והדחת קטין לשימוש בסם (סעיף 21(א)(1) לפקודת הסמים המסוכנים, תשל"ג1973-). על פי המתואר בכתב האישום בראשית שנת 1998 החזיק המבקש בביתו, והשתמש, בסם מסוכן שלא כדין. בנוסף, הדיחו המבקש ואדם אחר קטינה לשימוש בסמים במספר הזדמנויות באותה תקופה.

2.ביום 3.4.00 הרשיע בית משפט השלום (השופט ש' סרחאן) את המבקש על פי הודאתו. בית המשפט גזר את עונשו של המבקש לששה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות, ל12- חודשי מאסר על-תנאי למשך שלוש שנים וכן הטיל עליו קנס בסך 2,000 ש"ח. על גזר הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. בערעורו טען המבקש, בין היתר, כי היה על בית המשפט לקבל את המלצת שירות המבחן, כמו גם להתחשב בנסיבותיו האישיות, ולהסתפק במבחן טהור ולא בעונש מאסר בפועל. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ככל שהוא נוגע לעונש המאסר, בפועל ועל-תנאי, אך קיבל את הערעור בנוגע לקנס והורה על ביטולו.

3.בעקבות פסק הדין האמור הגיש המבקש את הבקשה דנן. בבקשתו מציין המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את ערעורו לעניין העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום. הוא טוען כי היה על בית המשפט להתייחס לעובדה כי למבקש אין עבר פלילי ולקבל את המלצת שירות המבחן שלא להטיל עליו עונש מאסר כלל. עוד הוא טוען כי היה על בית המשפט להתחשב בנסיבות האישיות המיוחדות של המבקש. המבקש מצביע גם על העובדה כי האדם האחר שהיה שותף לבצוע עבירת הדחת הקטין שימש כעד תביעה וכתב האישום נגדו נמחק. זאת, על אף שחלקו, לטענת המבקש, היה גדול מזה של המבקש. בעובדה זו יש כדי להפחית את עונשו של המבקש. בנוסף, מצביע המבקש על העובדה כי לא היה מיוצג על ידי סניגור, לאחר שבקשתו למינוי סניגור מן הסניגוריה הציבורית נדחתה.

4.מנגד מבקשת המשיבה כי תידחה הבקשה למתן רשות ערעור. בתגובתה, טוענת המשיבה כי טענותיו של המבקש אינן מבססות עילה למתן רשות ערעור. העובדה כי המבקש לא יוצג על ידי סניגור, לכשעצמה, איננה יכולה לבסס עילה למתן רשות ערעור. בנסיבות, לא עמד המבקש בקריטריונים של הסניגוריה הציבורית בשל מצבו הכלכלי. גם טענת המבקש באשר למידת מעורבותו בהדחת הקטינה איננה מתיישבת עם חומר הראיות שבתיק. גם טענותיו ביחס לעונש שהוטל עליו אינן מבססות עילה למתן רשות ערעור.

5.לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין להעניק רשות ערעור על החלטות או פסקי דין של בית המשפט המחוזי אשר ישב כערכאת ערעור על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט שלום אלא במשורה. רק מקרים המעוררים שאלות בעלות חשיבות חוקתית, או עניינים שיש בהם החלטות סותרות או חוסר בהירות בפסיקת הערכאות הנמוכות או מקרים המעוררים שאלות חשובות מבחינה משפטית או ציבורית עשויים לבסס עילה למתן רשות ערעור. במקרים בהם החשיבות המשפטית של המקרה איננה חורגת ממישור היחסים של בעלי הדין אין מקום להענקת רשות ערעור (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ) פ"ד לו(3) 123, 128). בנסיבות דנן לא הצליח המבקש להצביע על סוגיה משפטית המצריכה מתן רשות ערעור. כל טענותיו של המבקש נסובות על חומרת העונש שהוטל עליו. אולם, העונש שהוטל עליו עמד בבחינתן של שתי ערכאות שיפוטיות ולא מצאתי עילה להתערב בו על דרך של מתן רשות ערעור. גם העובדה כי המבקש לא היה מיוצג על ידי עורך-דין בפני בית משפט השלום איננה מבססת עילה למתן רשות ערעור בנסיבות המקרה, בייחוד לאור העובדה כי המבקש היה מיוצג על ידי סניגור מטעם הסנגוריה הציבורית בערעורו לפני בית המשפט המחוזי.

הריני דוחה את הבקשה. המבקש יחל בריצוי עונש המאסר בעבודות שירות ביום א', 22.7.01, בתנאים שנקבעו בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות בחוות דעתו מיום 25.2.01.