רע"פ 4603/05 פלוני נ. מדינת ישראל

ביום 25.11.02 הוגש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת מ' דיסקין) כתב אישום כנגד המבקש, המייחס לו עבירה של תקיפת בן-זוג, בניגוד לסעיפים 379 ו-378(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 21.4.01 בשעה אשר איננה ידועה, ובהמשך לכך, גם בתאריך 29.4.01 בשעה 11:00 או בסביבותיה, תקף פיזית המבקש את בת-זוגתו לחיים (להלן: המתלוננת) על-ידי כך, שסטר לה ובעט בה.

בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו הרשיע את המבקש בעבירה בה הואשם וגזר עליו עונש מאסר בן חודשיים לריצוי בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, קבע בית-המשפט, כי על המבקש לחתום על התחייבות בסך 3,000 ש"ח, להימנע במשך שנתיים מביצוע עבירות אלימות, כאשר אי החתימה תגרור אחריה חמישה ימי מאסר.

על גזר-הדין של בית-משפט השלום ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

בערעורו טען המבקש, כי שגה בית-משפט השלום בכך שהחמיר בעונשו יתר על המידה, זאת משום שלטענתו היה על בית-המשפט להתחשב בנסיבותיו המשפחתיות, בשלושת ילדיו, באורח חייו התקין ובעובדה, כי הוא והמתלוננת אינם חיים ביחד יותר.

בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( השופטים א' קובו, מ' רובינשטיין וד' רוזן ) דחה את הערעור וציין, כי למבקש יש הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות ובכלל זה גם עבירות אלימות, אם כי לא כלפי בני משפחה. בית-המשפט המחוזי קבע, כי לא נעשתה כל טעות בגזר-הדין של הערכאה הדיונית וכי העונש שהוטל הינו ראוי בהתחשב בנסיבות העניין, זאת לאור העובדה, כי למבקש ניתנו שלוש הזדמנויות לקבל חוות דעת הממונה על עבודות שירות, אך הוא לא ניצל הזדמנויות אלו.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אשר העלה בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי, כאשר סירב לתת לו הזדמנות נוספת להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות. כמו-כן, טוען המבקש, כי הנסיבות נשוא בקשת רשות הערעור, הינן מקרה חריג בנוף חייו, ובכל מקרה יש לתת עדיפות מכרעת לשיקולי שיקום בעניינו. זאת משום, שלטענתו העונש חמור יתר על המידה, ויש להקל בו משמעותית, או לתת לו הזדמנות נוספת להתייצב.

מנגד, המשיבה תומכת יתדותיה בפסקי-הדין של בית-משפט השלום ובית-המשפט המחוזי, ומבקשת לדחות את בקשת רשות הערעור. המשיבה טוענת, כי אין כל נסיבות מיוחדות בענייננו, המצדיקות מתן רשות ערעור, וכל זאת במיוחד, לאור העובדה, כי המבקש לא התייצב בהזדמנויות שונות, בזמנים אשר נקבעו לו להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, ההלכה הינה, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת ונתונה למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית, חוקתית או ציבורית, ואשר חורגת מעניינם הספציפי של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית, החורגת מנסיבות העניין הספציפיות של המבקש, והלה אף לא הצביע על כל עילה, המצדיקה דיון בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

דין הבקשה להידחות גם לגוף העניין. מקביעותיהן של הערכאות הקודמות עולה, כי טענות הצדדים נבחנו על רקע נסיבות הפרשה ונשקלו היטב. בבחינתי את הכרעות אלו, לא מצאתי בענייננו דבר אשר יצדיק את התערבותו של בית-משפט זה.

המבקש יכול היה להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות במספר הזדמנויות, אולם בחר שלא לעשות זאת, ולפיכך אכן צדקו הערכאות הקודמות בנסיבות אלו, כאשר סירבו לתת למבקש הזדמנות נוספת לעשות כן. לפיכך, אין מנוס מריצוי העונש אלא במאסר בפועל.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

על המבקש להתייצב ביום 23.6.05 לא יאוחר מהשעה 10:30 במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.

החלטתי מיום 22.5.05, בעניין עיכוב ביצוע גזר-הדין, מבוטלת בזה.