רע"פ 4604/04 מאיר עיני נ. מדינת ישראל

נגד המבקש, מאיר עיני, אחיו – יצחק ואחרים, הוגשו שני כתבי אישום המייחסים להם עבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף. תמציתם של המעשים אשר יוחסו למבקש ולשותפיו היא שבין השנים 1992 עד 1997 הוציאו, קיבלו, מכרו והפיצו חשבוניות מס פיקטיביות ומזויפות, בכוונה להתחמק ממס, וכן לעזור לאחרים להתחמק ממס. נטען, כי הנאשמים הוציאו חשבוניות מס מבלי שבוצעו בגינן עסקאות, ומקום שבוצעו עסקאות נרשמו בחשבוניות סכומים גדולים מסכומי העסקאות בפועל. חשבוניות אלה נמכרו לכל המעוניין, בכוונה לסייע לאותם קונים להגדיל במרמה את הוצאותיהם, ובדרך זו להתחמק ממס. כן נחשפה תעשייה של חשבוניות מס מזויפות, שעליהן הופיעו שמותיהן של חברות שונות, ללא ידיעת מנהליהן. תכליתן של חשבוניות אלו הייתה ליצור דיווח כוזב על הוצאות שלא הוצאו, במטרה להקטין את חבות המס של החברות בהן עוסקים כתבי האישום. נטען, כי היקפם של מעשי המרמה ועבירות המס שביצע המבקש לבדו הגיע לכדי 100 מליון ש"ח.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, ובעקבות כך גזר לו 9 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 500,000 ₪, וכן חולטה ערבות בסך 20,000 ₪ עליה חתם המבקש בעבר בהליך אחר. ליצחק גזר בית המשפט מאסר בן 6 שנים ו-3 חודשים, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 250,000 ₪.

על פסק דינו של בית המשפט השלום ערערו המבקש ואחיו בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורם נדחה הן לעניין הרשעתם והן לעניין חומרת העונש שהושת עליהם. מנגד, קיבל בית המשפט את ערעור המדינה והרשיע את יצחק בעבירות נוספות מהן זוכה (האישום השמיני), ועונש המאסר שנגזר לו הועמד על 7 שנים.

עתה עותר המבקש לקבלתה של רשות ערעור. הוא טוען כי בית המשפט המחוזי לא הקפיד לקיים את העיקרון בדבר אחידות בענישה, כאשר לא השווה את עונשו לזה שנגזר ליצחק. לעניין זה הוסיף המבקש, כי לאחר שערעורה של המדינה על זיכויו-החלקי של יצחק התקבל, נכון היה לקבוע כי מידת אשמתם זהה או כמעט-זהה, והדבר היה צריך למצוא את ביטויו גם בעונש המאסר בו יהיה עליו לשאת.

כידוע, הלכה היא כי רשות ערעור ניתנת במשורה, ורק במקרים בהם מעלה המבקש סוגיה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים. במקרה שבפני מכוון המבקש את השגותיו כנגד חומרת העונש אשר הושת עליו, ועילה זו לבדה בלי שהיא מעלה סוגיה בעלת חשיבות משפטית כללית, אינה מצדיקה ערעור בגלגול נוסף. השאלה בדבר היחס בין חומרת מעשיהם של המבקש ואחיו נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי, ומטבע הדברים לא נעלמה ממנו העובדה כי ערעור המדינה בסוגית הרשעתו של יצחק התקבל. בעקבות הרשעה נוספת זו הוחלט להחמיר בעונשו של יצחק, וגם אם אפשר כי ראוי היה לחתור לאיזון גדול יותר בין עונשיהם של השניים, אין זו עילה למתן רשות ערעור. אדרבא, האבחנה בין שני הנאשמים התחייבה לנוכח ממצאיו של בית המשפט השלום, לפיהם עמד המבקש בראש תעשיית הזיופים של חשבוניות המס, היה היוזם, וכן המוציא והמביא של אותן חשבוניות פיקטיביות, וככזה הוא הוגדר כעבריין העיקרי שאחיו, יצחק, הושפע מדרכיו ולמד מאורחותיו.

לנוכח כל האמור, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, ולפיכך היא נדחית.