רע"פ 4610/08 יעקב בן אברהם נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה ברמלה הרשיע את המבקש בעבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, וגזר לו שנת מאסר, שנת מאסר על-תנאי והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 15 שנים. הרקע לכתב-האישום היה תאונה במהלכה דרס המבקש למוות הולכת רגל שחצתה את הכביש במעבר חציה. במשפטו, טען המבקש, כי לא ראה ולא יכול היה לראות את המנוחה, ועל-כן אין להרשיעו. גרסה זו לו התקבלה על ידי בית-המשפט, אשר קבע כי המבקש היה צריך להיות מודע למגבלות המשאית בה נהג, הואיל ולא יתכן כי שטח מת בשדה הראייה של הנהג יהפוך לשטח הפקר.

2.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז, ותחילה הוא כוון נגד ההרשעה והעונש, אולם במהלך הדיון צמצם אותו המבקש לגזר-הדין בלבד. בפני בית-המשפט קמא עמדו נסיבות חייו של המבקש, ותסקיר מבחן חיובי שהוגש בעניינו וכלל המלצה להסתפק בעונש בו הוא ישא בדרך של עבודות שירות. מנגד, ניצב עברו המכביד של המבקש (הכולל לא פחות מ-34 הרשעות), והתוצאה הקשה של התאונה – גרימת מותה של אישה צעירה, שבתה התינוקת תגדל מבלי להכיר אותהּ. נוכח כל אלה נקבע, כי לא מתקיימות במקרה זה נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה ממדיניות הענישה הנוהגת, ועונש המאסר שנגזר למבקש הינו ראוי ומאוזן. עם זאת, בהתחשב בטיעוני בא-כוחו של המבקש ופסיקה שהוצגה בפני בית-המשפט קמא, הוחלט לקצר את תקופת הפסילה ולהעמידה על עשר שנים בלבד.

3.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה ששימשה אותו בערעורו, היינו, כי העונש נוטה לחומרה, הואיל וכאדם נורמטיבי שפעל ללא כוונה פלילית, אין מקום לשימו מאחורי סורג ובריח.

4.

אין בידי להיעתר לבקשה. בעבר נקבע לא אחת כי חומרת העונש אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני, למעט מצבים חריגים בהם, לדוגמה, נמצא כי העונש חורג באופן קיצוני מרמת הענישה הנוהגת (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)). אין זה המקרה שלפני. את התאונה בה היה מעורב המבקש ניתן היה למנוע בנקל, לו רק מילא אחר חובותיו כנהג, ובראש ובראשונה לו נקט בזהירות המתחייבת מקרבתו למעבר חציה. המבקש לא נהג כך, ועל רקע הקטל הנמשך בדרכים, אין מקום להקל עם המבקש עוד, באשר הקלה כזו תהיה כרוכה בפגיעה באינטרס ציבורי חשוב.

הבקשה נדחית.