רע"פ 4615/08 לירון בן ישי נ. מדינת ישראל

1.

בית-המשפט לתעבורה בתל-אביב הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בשלושה אישומים של נהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, וכן בנהיגה בקלות ראש ובאי ציות להוראת שוטר. בטרם היה מיוצג על-ידי עורך-דין, הגיע המבקש להסדר טיעון עם התביעה, במסגרתו הודה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והתביעה עתרה לגזור לו שישה חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות בכפוף לתסקיר מבחן חיובי, מאסר על תנאי, אחד עשר חודשי פסילה בפועל, ועשרה חודשי פסילה על תנאי. בית-המשפט דחה את הסדר הטיעון וקבע כי במקרה זה, בו למבקש הרשעות קודמות רבות, והתסקיר שהוגש בעניינו שלילי, אין מקום להקלה בעונש. לפיכך, נגזרו למבקש שנת מאסר, עשרה חודשים מאסר על-תנאי והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שנתיים. בית המשפט הוסיף והפעיל חמשה עונשי פסילה על תנאי שעמדו נגד המבקש, ונקבע כי הוא ישא בהם בחופף לפסילה שנגזרה בתיק זה.

2.

המבקש הגיש ערעור לבית-המשפט המחוזי, בו טען כי לא היה מקום לדחות את הסדר הטיעון, בפרט נוכח העובדה כי לא היה מיוצג בעת שנקשר בו. בית-משפט קמא קבע, כי אכן שגתה הערכאה הדיונית בכך שהתייחסה לתסקיר המבחן כמסמך לו כפוף קיום הסדר הטיעון, ולא כאמצעי שתפקידו לבחון את האפשרות לשאת בעונש בדרך של עבודות שירות. עם זאת, הוסיף בית המשפט והפנה לעברו המכביד של המבקש, הכולל הרשעות בעבירות תעבורה רבות, וכן בעבירות רכוש ואלימות, בגינן אף נשא בעונשי מאסר. נוכח כל אלה החליט בית המשפט המחוזי להקל מעט בעונשו של המבקש, ואת תקופת מאסרו בפועל העמיד על תשעה חודשים, בהם ישא במצטבר למאסר אחר בו הוא נושא. עוד נקבע, כי יתר חלקיו של גזר הדין יעמדו בעינם.

3.

המבקש עותר לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובמרכז השגותיו עומדת הטענה כי המותב בפניו התברר הערעור בבית-משפט קמא "אינו בקיא דיו בתחום הפלילי בכלל, ובענייני תעבורה בפרט". זו טענה בוטה אותה לא היה ראוי להעלות על הכתב, באשר לא אישיותו של השופט ותחום התמחותו הם העומדים לביקורתה של ערכאת הערעור, אלא מעשה ידיו. הדברים נכונים, בבחינת קל וחומר, ביחס למקרה הנוכחי, הואיל ולאחר שבחנתי את פסק דינו של בית המשפט המחוזי לגופו, לא מצאתי בו דבר המצדיק את בחינת עניינו של המבקש בשלישית. נראה כי זה האחרון נמנה על אותם נהגים שאינם נתונים למוראו של הדין, שאם לא כן אתה מתקשה להבין כיצד העז פעם אחר פעם לנהוג ברכב מנועי בעת שהיה אמור לשאת בעונש פסילה. במבקש מסוג זה טמונה סכנה רבה לציבור, וצדק בית המשפט לתעבורה כאשר החליט לסטות מהסדר הטיעון אותו גיבשו הצדדים, באשר העונש עליו הומלץ היה רחוק מלתת מענה הולם למעשיו של המערער ולחומרתן של העבירות בהן הורשע.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע המאסר.