רע"פ 463/05 יוני אלוני נ. מדינת ישראל

בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת י' שיצר ) מיום 15.12.04, אשר קיבל את ערעור המדינה על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (השופט ש' איזקסון ) מיום 20.1.04.

המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה. בגין עבירות אלו, השית בית המשפט לתעבורה על המבקש עונש של פסילה בפועל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 250 ימים, פסילה על-תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 4 חודשים וכן קנס בסך של 1,500₪ או 15 ימי מאסר תמורתם. כן הפעיל בית המשפט לתעבורה שני עונשי פסילה מותנים בני 3 חודשים אשר הושתו על המבקש בשתי הרשעות קודמות והורה כי המבקש ירצה עונשי פסילה אלו בחופף לעונש הפסילה בן 250 הימים שהוטל עליו בתיק זה.

על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה הגישה המדינה ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה כי בהפעלה החופפת של עונשי הפסילה אשר הושתו על המבקש יש כדי לפגוע באפקטיביות של פסיקת בית המשפט. מנגד, טען בא-כוח המבקש כי מרשו כבר סיים לרצות את עונש הפסילה אשר הושת עליו בבית המשפט לתעבורה וכי לא יהיה זה הוגן, בשלב זה, להפעיל את עונשי הפסילה המותנים במצטבר.

בית המשפט המחוזי קיבל, כאמור, את הערעור בציינו כי המבקש הינו נהג מסוכן, אשר לחובתו נזקפו 22 הרשעות בעבירות תעבורה בפרק זמן של 7 שנים ומתוכן 10 הרשעות בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון תקף או ללא פוליסת ביטוח תקפה. כן עמד בית המשפט המחוזי על כך שהמבקש אינו מתייחס להחלטות בית המשפט ונראה כי גם תנאים תלויים ועומדים אינם מרתיעים אותו מלחזור ולבצע עבירות תעבורה. נוכח האמור לעיל, הורה בית המשפט המחוזי על הפעלת העונשים המותנים במצטבר לעונש הפסילה בן 250 הימים אשר השית על המבקש בית המשפט לתעבורה. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בה טוען בא-כוח המבקש כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לכך שהמבקש כבר סיים לרצות את עונש הפסילה אשר הושת עליו בבית המשפט לתעבורה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. טענתו של המבקש נדונה ונדחתה על ידי בית המשפט המחוזי והיא אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. מעבר לדרוש יצוין כי גם לגוף העניין לא ראיתי כי נפל פגם כלשהו בהפעלת העונשים המותנים במצטבר לעונש אשר הושת על המבקש במקרה דנן, בהתחשב בכך שהעונשים אשר הושתו על המבקש בגין הרשעותיו הרבות בעבירות תעבורה - אשר חלק ניכר מתוכן הינן עבירות הזהות לעבירות בהן הורשע בתיק זה - לא הרתיעו אותו מלשוב ולהפר את החוק ואת החלטות בית המשפט.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.