רע"פ 4647/07 ראיד זוהיר עבאהרי נ. מדינת ישראל

1.

בפני בקשת למתן רשות לערער.

מסכת האירועים הנדרשת לעניינו היא זו: בית-משפט השלום בחיפה הרשיע את המבקש, במסגרת הסדר-טיעון, בעבירות של ביצוע עבודה ושימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתכנית מתאר, לפי סעיפים 145, 204, 205 ו-208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), וזאת בהתייחס לגן אירועים שהקים המבקש באזור הכפר פארדיס. בעקבות ההרשעה הורה בית-המשפט להרוס את גן האירועים תוך 12 חודשים. לאחר שמועד ביצועו של צו ההריסה חלף, פנה המבקש לבית-משפט השלום בחיפה בבקשה כי יאריך את המועד, וטען כי הוא פועל להשגת היתר כדין. בקשה זו נדחתה, בין היתר, משנמצא כי הטיפול בקבלת ההיתר נמצא רק בראשיתו.

המבקש אשר מיאן להשלים עם תוצאה זו, ערער לבית-המשפט המחוזי, אולם גם שם הוא נדחה.

2.

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אולם לא מצאתי כי הוא הצביע על עילה ראויה. כידוע, הלכה היא, כי רשות לקיים דיון בפני ערכאה שלישית, ניתנת באותם מקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית שעניינה א ינו רלבנטי אך לצדדים המתדיינים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). חרף הכסות המשפטית בה מנסה בא-כוח המבקש לשוות לטענותיו – בסופו של יום מדובר ביישום הדין על נסיבותיו של מקרה זה. היתר הבניה, כך נקבע, אינו נראה באופק, ומשכך אין הצדקה להארכת המועד. אכן בית-המשפט מוסמך להאריך את מועד ביצוע הצו אף לאחר שפקע (רע"פ 4357/01 סבן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "אונו" , פ"ד נו(3) 49), אך הוא אינו חייב לעשות כן, במיוחד מקום שלא נמצא טעם לדחייה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.