רע"פ 4653/06 מיכאל סקלינסקי נ. מדינת ישראל

המבקש הועמד לדין בבית-משפט השלום בנצרת (ת.פ 3365/04). כתב האישום, אשר תוקן במסגרת הסדר טיעון, האשים את המבקש בהעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפת עובד ציבור, לפי סעיף 381(ב) לחוק וכן תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 10.8.2004 השתתף המבקש, יחד עם אמו ואנשים נוספים, בהתקהלות במרכז המסחרי במגדל העמק, אשר כללה הנפת שלטים והבעת מחאה על מצב האבטלה בעיר. סגן ראש העיר, מר סרגיי אוקלנדר (להלן: אוקלנדר) עמד במרחק מה מהמקום. בזמן האירוע, התקרבו המבקש ואמו, יחד עם אדם נוסף, אל אוקלנדר, העליבו אותו וזרקו עליו ביצים. הביצים פגעו באוקלנדר בפניו ובגופו ואחת מהן פגעה באזנו השמאלית וגרמה לו כאבים ורגישות.

במסגרת הסדר הטיעון, הודה המבקש במעשים המתוארים בכתב האישום ונקבע, כי יוגש תסקיר בעניינו על-ידי שירות המבחן. למרות העובדה, שעל המבקש נגזר בעבר שירות לתועלת הציבור בגין התפרעות במקום ציבורי על-ידי בית-משפט השלום בחיפה (ת.פ 5994/01), ולמרות ששירות זה לא בוצע על הצד הטוב ביותר, התחשב בית-משפט השלום בהמלצה החיובית של שירות המבחן ובגילו הצעיר של המבקש ועל-כן נמנע מהרשעתו בדין וחייב אותו בביצוע 250 שעות של שירות לתועלת הציבור.

ביום 27.9.2005 הגיש שירות המבחן בקשה לביטול השירות לתועלת הציבור, בתואנה, כי המבקש הוזמן מספר פעמים לתיאום תכנית שירות, אולם לא טרח להגיע, פעמים תוך הודעה מראש ופעמים לא. התרשמות שירות המבחן היתה, כי בדומה לשירות הקודם בו חויב, המבקש אינו מוכן לעשות כל מאמץ לביצועו. בנסיבות אלו, לאחר דיון בפני הנאשם, החליט בית-המשפט, כי ניתנו למבקש די הזדמנויות לתיקון דרכיו. לאחר שביצע שוב עבירת אלימות ונגזר עליו שוב שירות לתועלת הציבור, אשר בתנאיו לא עמד המבקש, הרשיע בית-המשפט את המבקש בעבירות הנקובות בכתב האישום וגזר עליו חודשיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור שוב עבירה דומה.

על הרשעתו ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בנצרת.

בית-המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא י' כהן והשופטים ה' ח'טיב ו-א' הלמן) דחה את הערעור בקובעו, כי לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית-משפט השלום בנסיבות העניין. כן ציין בית-המשפט, כי בשקילת האינטרס הציבורי, המחייב הרשעה בדין של מבצע עבירה, לבין האינטרס השיקומי, נדרשות נסיבות מרחיקות לכת על-מנת לוותר על הרשעה. עוד נפסק, כי בית-משפט השלום עשה חסד עם המבקש ולמרות זאת הלה לא ביצע את המוטל עליו וזלזל בהזדמנות שניתנה לו ועל-כן אין מנוס מהרשעתו. כן קבע בית-המשפט המחוזי, כי גם העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הרגילה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי יש מקום למתן הזדמנות נוספת למבקש, המתחרט על מעשיו ואשר לא חזר על כל עבירה מאז האירוע ועד היום. כן טוען בא-כוח המבקש, כי הרשעתו של המבקש, אשר לומד כיום לתואר שני במדעי החברה, עלולה לפגוע קשות בעתידו. לעדות על אופיו הנורמטיבי ותרומתו החברתית של המבקש, צירף בא-כוחו מספר תעודות ואסמכתאות וכן את מכתבו של מר אוקלנדר, המעיד על כך שהפגיעה היתה קלה ביותר ועל מחילתו למבקש, לאחר התנצלותו. לעניין אי-עמידת המבקש בתנאי שירות המבחן, טוען בא-כוחו לאי-הבנה מסיבות שונות, בין היתר, חתונתו של המבקש. כן מצביע בא-כוח המבקש, על גילו הצעיר ומצבו הרפואי של המבקש כעילות להתערבות בהרשעתו.

מנגד, טוען בא-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה ), שכן מדובר בערעור על עצם ההרשעה ותו-לא. עוד טוענת באת-כוח המשיבה, כי העונש שהוטל על המבקש איננו חורג ממדיניות הענישה המקובלת, בהתחשב בחומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש, עצם חזרתו על עבירות דומות בעבר והכישלון בביצוע השירות לתועלת הציבור, אשר ניתן לו גם הוא לפנים משורת הדין, תוך הבהרה, כי זוהי ההזדמנות האחרונה אשר ניתנת לו. כן טוען בא-כוח המשיבה, כי נסיבותיו האישיות של המבקש אינן חריגות מספיק בכדי לעמוד כנגד העבירות שעבר ולמלטו ללא הרשעה ועונש הולם.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. גם ביחס לבקשת רשות ערעור באשר לעצם ההרשעה, כבר פסק בית-משפט זה בפרשות דומות (ראו רע"פ 1666/05 יאיר סטבסקי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) והאסמכתאות שם, וכן רע"פ 1245/93 שטרקמן נ' מדינת ישראל , פ"ד מז (2) 177), כי אין להידרש בגלגול שלישי לבקשה אשר מהותה ביקורת אינדיבידואלית על יישום הקריטריונים העקרוניים שנקבעו בשאלה, מתי ניתן להטיל על נאשם צו ללא הרשעה, לפי סעיף 71א (ב) לחוק.

דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין.

הכלל הוא, כי יש להרשיע אדם אשר עבר עבירה פלילית ואילו אי-הרשעתו הינה חריג לכלל זה.

"בפסיקתנו נקבע, כי המבחן ללא הרשעה הינו חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי - דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה" (ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(3) 337).

ער אני להשלכות הנובעות מהרשעתו של אדם בפלילים. בנוסף התרשמתי, כי אכן המבקש הינו אדם נורמטיבי בסופו של יום, אשר נכשל במעשיו. יעידו על כך ההמלצות והתעודות אשר צורפו לבקשה. התרשמתי אף ממכתבו של מר אוקלנדר.

יחד עם זאת, יש להתחשב גם באינטרס הציבורי ובהרתעה הציבורית מפני מעשי אלימות כלפי עובדי ציבור בכלל, ובזמן מילוי תפקידם בפרט. האלימות איננה חלק לגיטימי מתרבות הדיון והמחאה ויש לעצור כל גילוי שלה בחומרה. בנסיבות המקרה, לא שוכנעתי, כי אין יחס סביר בין ההשלכות שעלולות לבוא מהרשעת המבקש לבין חומרת עבירת האלימות אותה עבר.

כן נראה בעיני, כי יש חשיבות באי-עשייתן של החלטות בתי-המשפט פלסתר. אין זה מתקבל על הדעת, כי בית-המשפט ילך לקראת נאשם פעם אחר פעם וייענה בזלזול מצידו. אין טיבה של אי-הבנה להימשך במשך חודשים רבים ומכתבים רבים ונימוק זה איננו מצדיק את אי-הופעתו של המבקש באופן חוזר ונשנה. בהתעלמות זו של המבקש, יש משום בזבוז משאבי בית-המשפט ושירות המבחן, ויש בהם משום הצהרה מעשית, כי המבקש לא הפנים את הלקח של לקיחת אחריות על מעשיו וכיבוד ערכי החברה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.