פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4658/08 - א'
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
לינא סלימאן – ת.ז. 037798303
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקוה מיום 27.4.08 בעפ"ג 4772-02-08 שניתן על-ידי
כבוד השופט זכריה כספי
ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד סעיד ג'אליה
החלטה
המבקשת הועמדה לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (ת 38615/06) בגין עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54א לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה ).
לפי הנטען בכתב האישום, המבקשת נסעה בכביש גהה בשעת בוקר מוקדמת במהירות מופרזת של 153 קמ"ש , במקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש .
ביום 10.2.2008 הרשיע בית משפט השלום לתעבורה בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' שדמי ) את המבקשת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום, על פי הודאתה. באותו היום גזר בית המשפט על המבקשת קנס בסך של 2,000 ש"ח או 20 ימי מאסר תמורתו; פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של ששה חודשים; פסילה על תנאי מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים למשך שנתיים.
על פסק דינו של בית משפט השלום ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 4772-02-08).
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ז' כספי ) דחה את הערעור, וקבע כי בנסיבות המקרה אין מקום להתערב בעונש שהוטל על המבקשת.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי אשר בגדרה טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט המחוזי עת דן בערעורה שלא בנוכחותה, עוד טוענת המבקשת כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא הקל בעונשה, וכי העונש שהושת עליה חורג ממדיניות הענישה הנהוגה במקרים אלו. כן טוענת המבקשת כי שגה בית המשפט עת לא העניק משקל ראוי לנסיבותיה האישיות.
בד בבד עם הגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות, אף מבלי לקבל את תגובת המשיבה.
הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של המבקשת נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקשת לא הצביע על עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.
יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצעה המבקשת. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. הטענות אותן מעלה בא-כוח המבקש בבקשתו נשקלו על ידי הערכאות הקודמות והעונש שהוטל על המבקשת הינו עונש הולם המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. עיון בפסק-דינה של ערכאת הערעור מלמד שזו נימקה את מסקנותיה כדבעי, ועל כן אין מקום להתערב בהן.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, ט' בסיון התשס"ח (12.6.2008).
ש ו פ ט