רע"פ 4661/02 אבשלום אזולאי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט א' שיף) בע.פ 2301/02, בו נדחה ערעורו של המבקש על גזר הדין של בית משפט השלום (תעבורה) בעניינו.

1.בית משפט השלום (תעבורה) הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בשלוש עבירות של נהיגה ללא רשיון, ודן אותו לחמישה חודשי מאסר, שירוצו בחופף לעונש מאסר על-תנאי של חמישה חודשים שהופעל לגביו. כמו כן נפסל המבקש מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 30 חודשים, וכן הושת עליו קנס של 2,000 ש"ח או 10 ימי מאסר תמורתו. המבקש הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי העונש שהושת על המבקש תואם את נסיבות העניין ואין להתערב בו; זאת, לנוכח העובדה שלמבקש יש 12 הרשעות קודמות בעבירות תעבורה דומות לעבירות שבהן הורשע בהליך זה, וכשנה קודם להרשעתו בהליך זה הורשע בנהיגה בזמן שהיה פסול מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, לאחר שגרם לתאונת דרכים. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש כי העובדה שלא היה מיוצג על ידי עורך-דין פגעה בהגנתו, כי נבצר ממנו לטעון בצורה מסודרת ל"נסיבות מקלות", וכי נבצר ממנו לבקש תסקיר מבחן וחוות דעת של הממונה על עבודות השירות. בית המשפט המחוזי עיין בפרוטוקול הדיון בעניינו של המבקש בבית משפט השלום והתרשם כי טענותיו של המבקש נשמעו בפני בית משפט השלום וכי לא נגרם לו עיוות דין כלשהו. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי לא עלתה בפניו כל טענה חדשה שיש בה כדי להקל בעונשו של המבקש, וכאמור, העונש שהוטל עליו מוצדק בנסיבות העניין.

2.עיקר טענותיו של המבקש בבקשת רשות הערעור שהגיש הן טענות אותן טען לפני בית המשפט קמא. הוא שב וטוען כי קופחו זכויותיו הדיוניות. כן הוא טוען כי בית המשפט קמא לא התחשב בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות הקשות ולא אפשר לו לטעון לנסיבות מקלות.

3.דין הבקשה להידחות. טענותיו של המבקש נבחנו על ידי בית המשפט קמא, שלא ראה לנכון להקל בעונשו. לא שוכנעתי כי נתקיימה במקרה דנן עילה המצדיקה מתן רשות לערער על חומרת העונש. שיקולי הענישה השונים נשקלו על ידי שתי ערכאות ואין מקום להעמידם לבחינה מחדש בערכאה שלישית. זאת ועוד, בנסיבות העניין, בהתחשב בעברו המכביד של המבקש בעבירות תעבורה דומות ובעובדה כי היה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על-תנאי, נראה שגם לגוף העניין אין לומר שהעונש שהושת על המבקש נוטה לחומרה במידה יתרה. נוכח התוצאה אלה הגעתי, אין מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין.

לאור האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.