רע"פ 4666/00 איילה רז נ. מדינת ישראל

נגד העוררת הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בו מיוחסות לה עבירות של יבוא וסחר של סם מסוכן, עבירה על פי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג1973-, עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, עבירה על פי סעיף 7(א)+(ג) רישא לפקודה זו וכן עבירה של החזקת כלים שלא לצריכה עצמית, עבירה על פי סעיף 10 רישא לאותה פקודה.

על פי כתב האישום היתה העוררת שותפה לאמה בייבוא וסחר של סם מסוכן מסוג קוקאין שלא לצריכה עצמית. היבוא התבצע דרך הדואר, כשמקור הסם הוא דודתה של העוררת המתגוררת בפרו. בתמורה למשלוחים אלו הועברו סכומי כסף לדודה, כאשר העוררת מבצעת חלק מתשלומים אלו. המשלוחים הגיעו, בתקופת הזמן הנוגעת לעוררת, לשתי תיבות דואר, האחת רשומה על שם האם והשניה, על שם העוררת. על פי כתב האישום, הן העוררת והן אמה אספו את הסם מתיבות הדואר והביאוהו לביתן.

עם הגשת כתב אישום נגד העוררת, נתבקש מעצרה של העוררת עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה ועל כך הוגש ערר זה.

באת כוח העוררת טענה, כי אין קמה במקרה זה חזקת המסוכנות ועל כן ניתן לשחרר את העוררת לחלופת מעצר שתיקבע. טענה זו נסמכת, בין השאר, על כך שהעוררת אינה היוזמת, המתכננת או המבצעת העיקרית של העבירות; על כך שהעוררת נקלעה למצב בשל הצורך שלה באמה שהפעילה עליה מניפולציות; על כך שההליכה שלה לדואר נעשתה לשם עזרה לאמה חולת הסרטן; על כך שמרגע שהעוררת תהיה מורחקת מאמה כלל לא נשקפת הימנה מסוכנות; וכן על כך שאין לה יכולת להמשיך ולהפעיל את ה"עסק", הן מאחר שאינה דוברת ספרדית ולכן לא יכולה לתאם עם דודתה והן משום שמעולם לא היתה מעורבת עם אלו שבאו לרכוש את הסמים. בנוסף, נסמכת באת כוח העוררת על תסקיר שירות המבחן שקבע כי קיימת חלופת מעצר הולמת. באת כוח המדינה התנגדה לשחרור העוררת ולחלופת מעצר, בטענה כי חלקה של העוררת בפרשה לא היה קטן כלל ועיקר, כי היתה מודעת באופן מלא לכל אשר מתרחש בביתה וכי שיתוף הפעולה שלה, במשך זמן כה ארוך, מעיד על מסוכנותה.

העבירות המיוחסות לעוררת הן חמורות ומסוכנות. נכון, שתחילת חלקה של העוררת בהשפעת אמה וכי היא לא היתה היוזמת של עסק היבוא, אולם מדובר בשיתוף פעולה במשך תקופה העולה על שנה, אשר במהלכו נקטה העוררת בפעולות רבות - הליכה לדואר לשם לקיחת החבילות והבאתן לאמה, תשלום הכספים לדודה, שימוש באותם סמים שיובאו, נוכחות בבית בעת שהתבצעו פעולות מכירת הסמים ועוד. כך אומרת העוררת בהודעותה הראשונה במשטרה (בתאריך 10.4.00):

"... רוב הפעמים אני זו שהולכת להוציא את הסמים מתיבות הדואר. מכיוון שאמא קשה לה ללכת ולי זה יוצא בדרך לעבודה. אני הולכת לדואר לעתים כל יום ולעתים כל יומיים ... בהחלט כן. אני יודעת שמדובר בסמים ... מתי שאני באה לקחת את הסם מתיבות הדואר אני גם משלמת ב'ווסטר יוניון' ושולחת את הכסף לדודה בפרו ... שנה משהו כזה. לפני כן היה לאמא תיבת דואר ברחוב ולפסון בתל אביב בסניף הדואר. וגם אז אני בדרך כלל הלכתי לקחת את הסמים מהתיבה (בתשובה לשאלה כמה זמן יש להן את תיבות הדואר - ת"א)".

לאור נסיבות אלו, של יבוא של סם מסוכן, בכמויות גדולות מאוד, המספר הרב מאוד של פעמים בהם היתה מעורבת באופן אקטיבי בקבלת והחזקת הסם, וכן העובדה כי היא נהנתה מהסם בעצמה, איני מוצא שיש לחרוג מהכלל בכגון דא, דהיינו מעצר של נאשמים המעורבים בעסקאות סמים מסוכנים. מה גם, שמדברי באת כוח העוררת, משכו של ההליך נגד העוררת אמור להיות קצר. בהחליטי כך לא התעלמתי מכלל הנסיבות המקלות, כפי שתוארו לעיל, וביניהן, היחסים המיוחדים של אם ובת בהם מדובר במקרה זה.

אשר על כן, הגעתי למסקנה שאין מקום לחלופה מעצר בנסיבות המקרה.

התוצאה היא, שהערר נדחה.