רע"פ 4686/11 אבשלום בוסי נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עפ"ת 2557-04-11, כבוד השופט כ' סעב ) מיום 26.5.2011, שבמסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בחדרה שלא לבטל את פסק הדין שניתן נגדו בהיעדרו (תת"ע 7564-12-10, כבוד השופט ג' קרזבום ).

כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת במקום. ביום 21.12.2010, הרשיע בית המשפט לתעבורה את המבקש, בהיעדרו, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וגזר עליו עונש של קנס בסך של 1,500 ש"ח, פסילת רשיון הנהיגה לתקופה של חודש וכן שלושה חודשי פסילה על תנאי לתקופה של שלושה חודשים. בעקבות זאת, הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, אשר נדחתה ביום 23.3.2011.

המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו, ולחלופין ערעור על גזר הדין. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט לתעבורה שלא לבטל את פסק הדין. בנוסף, קבע בית המשפט כי העונש שהוטל על המבקש הינו עונש סביר בנסיבות העניין.

מכאן הבקשה שבפניי, במסגרתה חוזר וטוען המבקש כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו כיוון שלא ידע על מועד הדיון ולכן לא התייצב אליו. עוד טוען המבקש, כי העונש שהוטל עליו הוא עונש חמור לאור נסיבותיו האישיות והמשפחתיות וכן לנוכח העובדה שאין לו עבר פלילי כלל.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, הבקשה אינה מעלה טענה בעלת חשיבות כללית כאמור ומתמקדת אך בנסיבותיו הספציפיות של מקרה זה. יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת ומטעם זה בלבד דין הבקשה להדחות.

אוסיף, למעלה מן הצורך, כי אף לגופו של עניין דין הבקשה להדחות. מסקנתו של בית המשפט המחוזי שלפיה לא מתקיימות במקרה זה אחת העילות המצדיקות ביטול של פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם, מקובלת עלי ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנוסף, העונש שהוטל על המבקש הינו עונש סביר בנסיבות העניין, אף בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ואין מקום להתערב בו.

סוף דבר הבקשה נדחית.

לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.