פרטי ההליך
ב
בית-המשפט העליון
רע"פ
469/02
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המ
בקש:
יונה פלג
נגד
המשיבים
:
1. עיריית תל-אביב-יפו
2. מדינת ישראל
בקשת
רשות ערעור על פסק-דין בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.1.02 בעפ"א
80131/99 שניתן על-ידי כבוד השופטים ד' ברלינר, ז' המר ונ' אחיטוב; ובקשה לעיכוב
הדיון בתיק
בשם המבקש: בעצמו
בשם המשיבה 1: עו"ד
אתי לוי
החלטה
1.בתאריך 17.3.99 הוציא יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו צו להריסת שני מבנים טרומיים, שבבעלות המבקש, הממוקמים על גג בית ברחוב רופין 25 בתל-אביב. המבקש, שפתח בהליכים שונים לביטול צו ההריסה, הגיש לבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בקשה לבטל את צו ההריסה. בקשתו נדחתה. המבקש ערער על החלטה זו לבית-המשפט המחוזי, ומועד הדיון בערעורו נדחה מפעם לפעם.
לקראת דיון בערעור שנקבע לתאריך 2.1.02, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה לדחות את מועד הדיון, בהסבירו כי הוזמן לקבלת טיפול רפואי בבית-חולים בקשר לנכות קשה שממנה הוא סובל. ברם, בקשתו נדחתה. בפתח הדיון בערעור, משחזר בא-כוחו של המבקש, עורך-הדין שאול נבוני, על הבקשה לדחות את הדיון למועד אחר, קבע בית-המשפט המחוזי (השופטים דבורה ברלינר, זאב המר ונורית אחיטוב) כך:
אם היה תיק שבו אין כל מקום למתן דחיה, הרי זה התיק הזה.
מספר הדחיות שהיו בתיק הזה עובר על כל מספר סביר ובלתי סביר. בכל פעם שהדיון נקבע מגיש [המבקש] בקשה לדחיה, תמיד יש לו טיפולים רפואיים בתאריך שבו נקבע הדיון ... הדיון בתיק זה ... נדחה מזה שנתיים ורבע, לאורך כל הזמן הזה בבקשות חוזרות ונשנות מאותו סוג, של [המבקש]. גם הפעם, כצפוי מראש, הוגשה בקשת דחיה. הבקשה נדחתה, [המבקש] ידע כי עליו להופיע היום ועל כן אי הופעתו מאפשרת קיום הדיון בלעדיו ... המסמכים הרפואיים המצורפים עד כמה שהבנתנו מגעת הם לגבי טיפולים וביקורות שתאריכם תלוי [במבקש] ... היום מצוי סניגור באולם והדיון יתקיים.
בית-המשפט המחוזי הוסיף, כי הגם שבא-כוחו של המבקש, עורך-הדין נבוני, טען כי יפוי-הכוח שניתן לו צומצם להסמכה להגשת בקשה לדחיית מועד הדיון, הרי שהתברר כי ייצג את המבקש בהליכים נוספים בפרשה והעובדות מוכרות לו, מה גם שלא קיבל רשות להשתחרר מייצוגו של המבקש.
2.בפסק-הדין, שניתן לאחר דיון בטענות המבקש, נדחה הערעור. וכך קבע בית-המשפט המחוזי:
בית משפט [השלום] דן בבקשה [לביטול צו ההריסה] באריכות, שמע עדים, ובסופו של דבר החליט שלא לבטל את הצו המינהלי. בהחלטתו קבע בית משפט [השלום], בין היתר, כי "הגג ברחוב רופין 25 עולה כפורח כבשיטת חומה ומגדל". אמירה זו מבוססת כדבעי על חומר הראיות שהיה בפני בית משפט קמא, ובמיוחד על תמונות שהוגשו...
הודעת הערעור שבפנינו איננה מגלה שום טעות בנימוקיו של בית משפט קמא. עורך-הדין נבוני, שהופיע בפנינו היום, לא העלה כל טענה לגופו של ענין למעט התייחסות להתפתחות מאוחרת יותר שבגינה ביקש לתקן את הודעת הערעור.
בפנינו לא היתה כל בקשה לתיקון הודעת הערעור.
הדעת נותנת גם, כי לא בכדי לא הוגשה בקשה לתיקון הודעת הערעור, ואין מדובר בשכחה או חוסר זמן מספיק אלא בטקטיקה מכוונת שמאפיינת את התנהגותו של [המבקש] לכל אורך הדרך.
צר לנו לומר זאת ... אולם נראה לנו כי [המבקש] מנצל את נכותו כדי לקדם את ענייניו ...
3.מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה טען המבקש כנגד ההחלטה שלא לדחות את הדיון בערעורו ואף כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לאפשר לו לתקן את ערעורו. המבקש ציין, כי הוא נכה בשיעור 100%, הנזקק תכופות לטיפולים רפואיים, וכי ההחלטה שלא להיעתר לבקשתו לדחיית מועד הדיון שנקבע לתאריך 2.1.02 נתקבלה בהתראה של ימים ספורים בלבד, הגם שהגיש את הבקשה כחודש לפני מועד הדיון. עוד טען המבקש, שמָחָה על הערות בית-המשפט המחוזי בעניין נכותו ובעניין בקשות הדחייה שהגיש, כי זכותו לנצל את כל ההליכים האפשריים העומדים בפניו כדי לסכל את ביצוע צו ההריסה, וכי דווקא המשיבה 1 היא זו שאינה מבקשת להאיץ את בירור ההליכים. המבקש הוסיף ותקף את מסקנת בית-המשפט המחוזי כי בנסיבות העניין אין למנוע את ביצוע צו ההריסה, והטעים כי כל עוקצו של צו ההריסה המינהלי טמון במהירות ביצועו, כך שאין לבצע צו זה עתה, משחלף זמן כה רב מעת שהוצא הצו.
4.לאחר שעיינתי בבקשה למתן רשות ערעור, שעל-פני הדברים נראה היה כי הוגשה על-ידי המבקש עצמו, בלא שהמבקש מיוצג בפניי על-ידי עורך-דין, הוריתי למשיבה 1 להגיב, תוך שקבעתי, כי עד שתתקבל החלטה סופית בבקשה להרשות ערעור, יעוכבו הליכי ההריסה.
או אז הגיש המבקש בקשה לעיכוב הליכי הדיון בתיק. טענתו הייתה, כי הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ערעור על החלטה של בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, שבה דחה בית-משפט השלום בקשה לבטל החלטה הקודמת שנתן, אשר האריכה את המועד לביצוע צו ההריסה המינהלי. טענת המבקש הייתה, כי כל עוד לא הכריע בית-המשפט המחוזי בערעור זה, אין צורך בבירור הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.
5.כאמור, ביצוע צו ההריסה המינהלי מתעכב מזה זמן רב. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי יש הצדקה להיעתר לבקשת המבקש לעיכוב הליכי הדיון בבקשת רשות הערעור שבפניי.
6.לגוף הדברים, הרי שטענות המבקש, המתייחסות לעניינו המיוחד, אינן מעלות שאלה כללית, המצדיקה קיום דיון בגלגול שלישי. נוכח מכלול נסיבות העניין, המבקש אף לא הצביע על חשש כלשהו לעיוות-דין עקב דחיית בקשותיו לשינוי מועד הדיון בפני בית-המשפט המחוזי ולתיקון הודעת הערעור.
מעבר לדרוש יוער, כי אף בהתייחס לטענותיו הפרטניות, המכוונות לעניינים שבעובדה, המבקש לא הראה טעם להתערבות בית-משפט זה בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובעיקר במסקנה כי מן הדין לבצע את צו ההריסה. ברי, איפוא, כי במסגרת הדיון בבקשה שבפניי אין צורך להידרש להערות בית-המשפט המחוזי בנוגע להתנהלות המבקש.
אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. ממילא מתבטל הצו הארעי לעיכוב ביצוע, שניתן בתאריך 15.1.02.
ניתנה היום, כ"ב בסיוון תשס"ב
(2.6.02).
ש
ו פ ט ת