פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4701/10
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשים:
1. מרדכי ספוז'ניקוב
2. מוריה ספוז'ניקוב
נ ג ד
המשיבה:
עיריית תל אביב
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב, בעפ"א 36013-12-09, שניתן על ידי השופטת עפרה
צ'רניאק – ובקשה לעיכוב ביצוע העונש
בשם המבקשים:
עו"ד שי מ' רוזסינסקי
החלטה
1.
המבקשים הועמדו לדין בפני בית-המשפט לעניינים מקומיים לאחר שבנו קירות והתקינו סורגים ללא היתר. להגנתם העלו המבקשים טענות רבות, וביניהן אלו: העבירות התיישנו; מ דובר באכיפה בררנית; אין עניין לציבור בהעמדתם לדין; בעבר, הם הועמדו לדין בגין אותם מעשים, וזוכו.
בית-המשפט קבע בהכרעת דינו כי זיכוי המבקשים בהליך קודם התייחס למסכת עובדתית שונה מהאישומים החדשים נגדם, ועל כן אין מניעה להעמידם לדין גם הפעם (עמוד 4 לפסק-הדין). באשר להתיישנות, נקבע כי בכל הנוגע להקמת הסורגים, עלה מחומר הראיות שמעשה זה טרם התיישן במועד פתיחת ההליכים (עמוד 11 לפסק-הדין). עם זאת, נמצא כי לא הוכח כדבעי המועד בו נבנו הקירות, ועל כן לא ניתן לדחות את טענת ההתיישנות במלואה. לפיכך, הורשעו המבקשים בגין בניית הסורגים בלבד. בתוך כך נדחתה טענתם כי בניית הסורגים היא בגדר "זוטי דברים", וכי אין עניין ציבורי בהעמדתם לדין. בהקשר זה בחן בית-משפט השלום גם את הנחיות היועץ המשפטי של עיריית תל-אביב-יפו, המורות שלא להעמיד לדין באשמת הקמת סורגים הואיל ואין בכך עניין לציבור, וקבע כי הסורגים שהקימו המבקשים אינם מסוג הסורגים אליהם התכוונה ההנחיה. נקבע, כי הנחייה זו מתייחסת לסורגים אשר הוקמו על קירות שנבנו לפי היתר, ולא כך היה בעניינם של המבקשים (עמוד 12 לפסק-הדין). יתר על כן, נקבע כי אף לגופו של עניין אין מ דובר ב"זוטי דברים" נוכח היקף הבנייה המשמעותי (עמוד 13 לפסק-הדין).
2.
ערעור שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי, נדחה. בתוך כך נדחתה הטענה לפיה קיימת תוכנית מתאר ארצית אשר עשויה להכשיר את הבנייה (עמוד 12 לפסק-הדין), ובית-המשפט עמד על כך שניתנה למבקשים שהות מספקת לפעול להכשרת הבנייה קודם למתן פסק-הדין בערכאה הדיונית (עמוד 13 לפסק-הדין).
3.
בבקשה שבפני עותרים המבקשים ליתן להם רשות להביא את עניינם בפני בית משפט זה. הם חזרו על טענותיהם בפני ערכאות קמא תוך תקיפתם של ממצאי עובדה (לעניין ההתיישנות), והוסיפו כי אלו חרגו מסמכותן ושגו בפרשנותן את הנחיות היועץ המשפטי לעירייה, מהן עולה כי אין עניין לציבור בהעמדה לדין באשמת בנייתם של סורגים. עוד טענו, כי לא היה מקום להעמידם לדין נוכח האפשרות להכשיר את הבנייה.
4.
אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור ניתנת במשורה, והיא שמורה למקרים המעוררים שאלות משפטיות עקרוניות להן עשויה להיות השלכה רחבה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 130 (1982)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינם של המבקשים נמנה עמם. אדרבא, חלק מהשגותיהם מופנה נגד ממצאים שבעובדה, שעניינן מהות הבנייה והמועדים בהם בוצעה, וכידוע, אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים מסוג זה, מקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה.
נוכח האמור, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.
ניתנה היום, א' באב התש"ע (12.07.2010).
ש ו פ ט