רע"פ 471/09 נח שמואל נ. מדינת ישראל

בבקשה זו אין ממש. המבקש הורשע על-פי הודיתו בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשם שימוש עצמי, כאשר באותה עת היה תלוי ועומד נגדו מאסר על-תנאי בן שנה בגין הרשעה קודמת. בית-משפט השלום בירושלים דחה את מתן גזר-הדין פעם אחר פעם לצורך גיבוש חוות דעתו של שירות המבחן באשר לסיכויי שיקומו של המבקש. דא עקא, המבקש לא שיתף פעולה עם השירות, כפי שעלה משלושה תסקירי מבחן שהוגשו בעניינו. לפיכך, הופעל בסופו של יום המאסר המותנה, ובחופף, הושתו על המבקש תשעה חודשי מאסר ותשעה חודשים מאסר על-תנאי. בית-המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש, וקבע כי "המשיבה הייתה נכונה ללכת לקראת המערער ובלבד שיראה כי נגמל מסם ולשם כך קיבל המערער הזדמנויות שוב ושוב, אולם לא ניצל אותן" (פסקה 4 לפסק-דין).

כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה ששימשה אותו בעבר, היינו, כי לא שיתף פעולה עם שירות המבחן עקב לחץ נפשי בו היה נתון.

אין בידי לקבל בקשה זו, הואיל ועניינו של המבקש אינו נמנה על אלה המצדיקים קיומו של ערעור שני (ר"ע 103/82 חני ון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). יתרה מכך, בפסיקה נקבע לא אחת כי גם חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לדיון בפני ערכאה שלישית, למעט מקרים חריגים (רע"פ 10231/03

קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1), 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה על אלה.

אי-לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.