פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4728/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
חנניה אווקארט
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתן ביום
6.5.07, בע"פ 71903/05, על ידי כבוד סגן הנשיא ז' המר והשופטים י' שיצר וי'
שבח
החלטה
1.
המבקש הורשע בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב – יפו, על-פי הודאתו, בגרם מוות ברשלנות לאחר שפגע ברוכב קטנוע בעת שנסע ברכבו, מעשה המהווה עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בעקבות הרשעתו, נגזרו למבקש שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, 200 ימי מאסר על-תנאי, קנס בסך 3,000 ש"ח והוא נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה למשך מאה חודשים. כמו-כן, חייב בית-המשפט את המבקש לפצות את משפחת המנוח בסכום של 20,000 ש"ח.
2.
המבקש ערער על גזר-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו, אולם הדיון בערעור התקיים לאחר שכבר סיים לבצע את עבודות השירות. במצב זה עתירת המבקש היתה לקצר את תקופת הפסילה ולסייגה, כך שיוכל להמשיך ולנהוג בטרקטור, דבר המתחייב מעבודתו כחקלאי. בית-המשפט המחוזי דחה את הערעור לאחר שבחן את עברו התעבורתי המכביד של המבקש, והגיע למסקנה כי העונש שהושת עליו הולם את חומרת העבירה בה הורשע.
3.
כעת עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו אותה טענה אשר שימשה אותו בערעורו. עוד ביקש הוא כי בית-משפט זה יקיים דיון במעמד הצדדים כדי שיוכלו להגיע להסכמה בעניינו.
4.
דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות ואין מקום ללבנו בפני ערכאת ערעור נוספת. כידוע, על דרך הכלל, חומרת העונש כשלעצמה אינה מהווה עילה למתן רשות לערער (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עליהם, וממילא גם לא ראיתי מקום לקיים דיון במעמד הצדדים.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז בסיוון התשס"ז (6.3.07).
ש ו פ ט