רע"פ 4732/08 גאורגי גוברמן נ. מדינת ישראל

1.

בהסתמך על הודאתו, הרשיע בית-המשפט לתעבורה בפתח-תקווה את המבקש בנהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח, ובעת שהיה פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. בגדר השיקולים לעונש קיבל בית-המשפט לתעבורה את טענת המבקש, לפיה נאלץ להחליף את בנו שנהג ברכב, מאחר שזה לקה בהתקף שגרם לו לעילפון. לאור זאת, קבע בית-המשפט לתעבורה כי אף שהמבקש ביצע את העבירה בעת שעמדה לחובתו תקופת מאסר על-תנאי, וחרף עברו התעבורתי המכביד, מצדיקות נסיבות ביצוע העבירה הימנעות מגזירתו של עונש מאסר. משכך, נגזרו למבקש קנס בסך 600 ש"ח, שנתיים פסילה, אשר כללה גם הפעלה של תקופת פסילה דומה על-תנאי שעמדה לחובתו, והוחלט להאריך את תוקפו של מאסר מותנה בן 18 חודשים שעמד נגד המבקש בשנתיים נוספות.

2.

בית-המשפט המחוזי מרכז קיבל ערעור שהגישה המשיבה כנגד העונש. הוא הפעיל את המאסר המותנה בן 18 החודשים, וגזר למבקש ששה חודשי מאסר נוספים, ארבעה מתוכם בחופף לעונש המופעל, ובסך הכל 20 חודשי מאסר. כן נגזרו למבקש ששה חודשים מאסר על-תנאי, ונקבע כי בפסילה שנגזרה בתיק זה ישא המבקש במצטבר לעונש הפסילה שהופעל. הקנס נותר על כנו.

3.

המבקש עותר לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. הטענה העיקרית המשמשת בבקשתו היא כי עניינו מעורר סוגיה עקרונית, הנוגעת להתערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה של ערכאת הדיון, וכי מכל מקום, נפלה טעות בהחלטת בית-המשפט קמא – אשר התעלם, לשיטתו, הן מן הנסיבות החריגות של ביצוע העבירה, והן מהעובדה שהמבקש הודה בביצוע העבירה בפני השוטרים שעצרוהו, כמו גם בפני בית-המשפט.

4.

דין הבקשה להידחות. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לה אצטלה משפטית-עקרונית, שאלה מסוג זה כלל אינה מתעוררת בעניינו, אדרבא, מקובלת עלי קביעתה של ערכאת הערעור, לפיה:

"מעיון בגזר הדין לא עולה כי בית משפט קמא קבע ממצאים עובדתיים אלה ואחרים. כל שכותב בית משפט קמא הוא, כי הוא מפעיל שיקול דעתו, כחריג, על מנת ליתן למשיב סיכוי אחרון לשפר דרכיו ... השאלה היא: האם טעה בית משפט קמא בהפעלת שיקול דעתו אם לאו, נוכח הראיות שהיו בפניו? ... אני סבור כי שגה בית משפט קמא משיחס חשיבות רבה מדי למצבו הרפואי של הבן" (עמ' 8-6 לפסק-הדין).

כידוע, ההלכה הנוהגת היא כי חומרת העונש כשלעצמה אינה מקימה עילה לקיומו של ערעור שני (רע"פ 10231/03 קורן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(1) 646 (2003)), ולא מצאתי כי עניינו של המבקש נכנס לגדרם של החריגים להלכה זו.

הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.