פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"פ
4733/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
מהרדד דוד דלגו
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי מרכז
בפתח-תקוה מיום 19.5.09 בעפ"ג 3758-02-09 שניתן על ידי כבוד השופטים: א'
טל, א' סטולר וב' ארנון
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד ליאנה בלומנפלד-מגד
החלטה
המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בראשון לציון (פ 2414/07) בגין עבירה של מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 2.12.2006 ביצע המבקש מעשים מגונים בצעירה אותה עיסה במסגרת עיסוקו כמעסה, באמצעות כך שנגע באיבריה האינטימיים בניגוד לרצונה והחדיר אצבעות לאיבר מינה.
ביום 7.10.2008 הרשיע בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' בן שלמה ) את המבקש בעבירה שיוחסה לו, לאחר שמיעת הראיות, בקבלו את גרסת המתלוננת בפרשה. ביום 26.11.2008 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שישה חודשי מאסר בפועל שיבוצעו בעבודות שירות; שנים עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים; וקנס בסך 2,000 ש"ח. כן קבע בית המשפט כי המבקש יפצה את המתלוננת בסך של 10,000 ש"ח.
על גזר דינו של בית משפט השלום ערערה המשיבה לבית המשפט המחוזי מרכז (עפ"ג 3758-02-09).
בית המשפט
המחוזי (כבוד סגן הנשיא א' טל והשופטים ד"ר א' סטולר ו- ב' ארנון ) קיבל את הערעור, בעמדו על כך שמעשיו של המשיב נמצאים קרוב לרף העליון של המעשים המגונים, וכי על בתי המשפט להגן על מי שמעמיד את גופו לשליטתו של מעסה מפני ביצועם של מעשים מגונים. לנוכח זאת קבע בית המשפט
המחוזי כי רכיב המאסר בפועל יבוצע מאחורי סורג ובריח, ולא בעבודות שירות.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי משהחמיר בעונשו. המבקש, אשר אינו מיוצג בשלב זה, מבקש להוסיף טענות הנוגעות לעצם הרשעתו, אולם אין כל מקום לדון בהן בשלב זה. במסגרת בקשתו ביקש המבקש כי ימונה לו סנגור, אולם בנסיבות הענין לא ראיתי מקום להיענות לבקשה, בפרט לאור העובדה שהיה מיוצג בפני הערכאות שקדמו לי.
מנגד טוענת המשיבה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, בפרט לאור היותה מכוונת כנגד חומרת העונש בלבד.
דין בקשת רשות הערעור להידחות.
הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם כן עולה מבין טענות הצדדים טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)(להלן: חניון חיפה )). בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת חניון חיפה .
יתרה מכן, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירה אותה ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.
מעבר לדרוש יוער, כי אף לגופו של ענין, דין הבקשה להדחות. העונש שנגזר על המבקש הינו עונש הולם וראוי, לאור חומרת מעשיו. מדובר במי שמעל באמונה של המתלוננת אשר שמה את גופה בידיו, וניצל מצב זה לשם ביצוע מעשים בעלי אופי מיני אשר הובילו לביזויה, ואין כל מקום להקל ראש במעשים מסוג זה.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
החלטתי מיום 8.6.2009, בענין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת בזאת.
המבקש יתייצב ביום 1.10.2009 בשעה 10:00, במזכירות הפלילית של בית המשפט
המחוזי מרכז בפתח-תקוה, לשם תחילת ריצוי עונשו.
ניתנה היום, י' באלול התשס"ט (30.8.2009).
ש ו פ ט