פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4735/11
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשים:
1. סלים עבד
2. עאיידה עבד
נ ג ד
המשיבה:
הועדה המקומית לתכנון ובניה "מעלה נפתלי"
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בחיפה (השופט אליקים) מיום 22.5.11 בתיק ע"פ 55011-01-11
בשם המבקשים:
עו"ד ענאן עבד
החלטה
א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט אברהם) מיום 22.5.11 בתיק ע"פ 55011-01-11, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בקריות (השופטת הבכירה לאופר-חסון) מיום 4.8.10 בתיק תע"מ 773-07.
ב.
עניינו של התיק, הרשעת המבקשים בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר (לפי סעיף 204 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965); ובאופן קונקרטי, בשימוש בתוספת בנייה ללא היתר בשטח 250 מטרים
שהוספה לביתם, שלגבי קיומה אין מחלוקת. במוקד הבקשה עומדת הטענה, כי המבקשים אינם עושים שימוש בתוספות הבנייה (כמובנו של מונח זה בחוק). בין היתר נטען, כי בין הצדדים היתה הסכמה דיונית לפיה תוספת הבנייה אינה מאוכלסת; כי הנחת בית המשפט המחוזי, לפיה די בעובדה שהתוספת משמשת מעבר לקומה שנבנתה בהיתר, ומקום להנחת דוד-שמש, כדי לבסס את עבירת השימוש - אינה נכונה משפטית; וכי הכרעת בית משפט השלום, המיוסדת על נטלי ראיה, שגויה בנסיבות, וכן אינה מתחשבת בהסכמה הדיונית. הוטעם במפורט, כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות רחבות, בכל הנוגע להגדרת יסוד השימוש בסעיף 204 לחוק התכנון והבנייה.
ג.
לאחר העיון אין בידי להיעתר למבוקש. כידוע למבקשים, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינים הישיר של הצדדים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 6481/95 ימין נגד מדינת ישראל (לא פורסם)). הבקשה שלפנינו, המבוססת על טענה להסכמה דיונית ונטלי ראיה בנסיבות קונקרטיות, אינה באה בגדרים אלה. מעבר לצורך יצוין, כי פרוטוקול הדיון (מיום 25.6.09) אינו מעלה הסכמה דיונית לכך שלא נעשה שימוש בתוספות הבנייה שהוקמו ללא היתר (ואף לא לכך שהתוספת אינה מאוכלסת); ובדין קבע בית המשפט המחוזי, כי טענה זו "אינה טענה נכונה... ומיותר לציין כי לו סבורה היתה המאשימה כי לא נעשה שימוש בתוספת, היא היתה חוזרת בה מהאישום" (פסקה 13).
ד.
אשר להוכחת השימוש, טענות המבקשים מתמקדות בשאלה אם הצבת דוד-שמש ומַעֲבָר (ככל שאכן מתקיים) מהוים שימוש כמובנו בחוק. ואולם, אמירות אלה של בית המשפט המחוזי בשאלה המשפטית נאמרו, גם לשיטת בית המשפט, מעבר לצורך, נוכח ההתיחסות העובדתית.
"14.
כאשר מחומר הראיות שהוגש בהסכמה עולים נתונים המצביעים לכאורה על שימוש בפועל במבנה, כגון מדרגות, משטח חנייה או דוד שמש הנמצאים בתוספת שנבנתה ללא היתר, מן הראוי היה כי יתכבדו שני המערערים ויעמידו גרסתם בדבר העדר השימוש למבחן החקירה הנגדית.
15.
מקובלת עלי במלואה מסקנת בית המשפט קמא בקביעתו 'כידוע הימנעות מלהעיד ומלמסור הסבר בענייננו, לרבות הסבר אחר לעובדות המתועדות בתמונות... מחזק גרסת התביעה'.
16
... הרי שניתן לקבוע מעבר לכל ספק, כי... המערערים עושים שימוש בקומת העמודים ובעליית הגג לשם מגורים במבנה" (פסקאות 16-14 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).
ה.
בנסיבות אלה, אף אם מהתמונות שצורפו לבקשה עולה כי בניית החלל הפנימי לא הושלמה בריצוף וכדומה, מדובר בשאלה עובדתית נקודתית; וגם אם למבקשים טענות לגביה, אין היא מסוג השאלות המצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.
ו.
כשלעצמי סבורני, בלא נטיעת מסמרות, כי שאלת הגדרתו של יסוד השימוש בסעיף 204 היא תלוית עובדות בכל מקרה קונקרטי; האפשרויות הן רחבות, ואין חקר ליצירתיות האנושית, ועל כן על בית המשפט הדיוני "להפשיל שרווליו" בכל מקרה ולבדוק את העובדות לאשורן, וככל שימעיט הפלפול כן ייטב.
ו.
סוף דבר, אין בידי להיעתר למבוקש.
ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשע"א (26.7.2011).
ש ו פ ט