פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4738/20
לפני:
כבוד השופט י' אלרון
המבקש:
ואליד אבו סביתאן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"פ
55496-09-19 מיום 3.6.2020, שניתן על ידי סגן הנשיאה א' ביתן, והשופטות י' רז
לוי ו-ג' שלו
בשם המבקש:
עו"ד שפיק אבו האני
החלטה
1.
בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיאה א' ביתן , והשופטות י' רז לוי ו- ג' שלו ) בע"פ 55496-09-19 מיום 3.6.2020, שבגדרו נדחה ערעור המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (השופט י' עטר ) בת"פ 15568-10-15 מיום 20.12.2018.
2.
כעולה מכתב האישום, ביום 30.9.2015 פרצו המבקש ואדם נוסף (להלן: פרג' ) לרכב באמצעות "מפתח מותאם", וגנבו מתוכו סכום של 41,000 ש"ח במזומן ומספר שיקים של בעל הרכב.
3.
בהכרעת דינו מיום 20.12.2018 הרשיע בית משפט השלום את המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות של פריצה לרכב לפי סעיף 413ו רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין ), וגניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק העונשין.
4.
בתסקיר מיום 16.4.2019, התרשם שירות המבחן כי המבקש נאחז בעמדות "קורבניות", אינו נוטל אחריות על מעשיו, ונוטה להשליכם על גורמים חיצוניים. משכך, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית בעניינו של המבקש, והמליץ על ענישה מוחשית, מרתיעה ומציבת גבולות עבורו, ובפרט על עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.
5.
בגזר דינו, קבע בית משפט השלום כי עבירות הפריצה לרכב וגניבה מרכב "הפכו זה מכבר למכת מדינה של ממש", וכי הן מסבות לציבור נזק כלכלי רב ומשליכות על תחושת הביטחון האישי שלו, בכך שמעוררות תחושה כי רכושו נעשה "הפקר".
בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות, ציין בית המשפט את "התחכום המיוחד" שנלווה לשימוש ב"מפתח מותאם"; ההתארגנות העבריינית המשותפת של המבקש ופרג' וההיערכות המקדימה למעשיהם; ניצול האמון והידע המוקדם שמקורו בהיות בעל הרכב קרוב משפחה של המבקש; והנזק הכלכלי החמור שהוסב לו.
לנוכח נסיבות אלה, ולאחר שסקר את מדיניות הענישה הנוהגת, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם את מעשי המבקש הוא בין מספר חודשי מאסר בפועל שניתן לרצותם במסגרת עבודות שירות, לבין 16 חודשי מאסר בפועל.
בקביעת עונשו של המבקש בתוך המתחם, שקל בית המשפט לחובתו את עברו הפלילי הכולל רישום בגין עבירה של סיוע לפריצה לרכב; העובדה כי לא נטל אחריות על מעשיו; היות העבירות נפוצות; והקלות בביצוען, פוטנציאל הרווח הטמון בהן, והקושי בגילוין, המחייבים ענישה מרתיעה אשר "תקהה" את הפיתוי לבצען.
מנגד, נשקלו לזכות המבקש גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות; העובדה כי הוא "מקיים אורח חיים הכולל עבודה", נעדר עבר פלילי מכביד ולא צבר הרשעות לאחר ביצוע העבירות דנן; וחלוף הזמן מביצוע העבירות ועד למתן גזר הדין.
בית המשפט הוסיף, כי עניינו של פרג', עליו נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות וענישה נלווית לאחר שהודה בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בתיק נפרד, "מאובחן לקולא" מעניינו של המבקש.
זאת, מאחר שכתב האישום המתוקן בו הודה פרג' מייחס את הפריצה לרכב למבקש בלבד; הסדר הטיעון עם פרג' כלל הקלה בעונש שנבעה משקלול הסיכונים והסיכויים בהתחשב בקושי ראייתי פרטני בהוכחת העבירות שיוחסו לו; ופרג' זכאי להקלה הניתנת למי שהודו, שכן הודאתו מגלמת נטילת אחריות וחסכה בזמן שיפוטי.
לנוכח הנסיבות המקלות בעניינו של המבקש, וכן לאור שיקולי אחידות הענישה ביחס לעונשו של פרג', קבע בית משפט השלום כי לא יוטל עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
לבסוף, הושתו על המבקש 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות רכוש מסוג עוון; וקנס בסך 6,500 ש"ח.
6.
המבקש ערער לבית המשפט המחוזי על הכרעת הדין וגזר הדין. במהלך הדיון חזר בו מערעורו על הכרעת הדין, ובפסק הדין נדחה ברוב דעות (השופטות י' רז לוי ו- ג' שלו , נגד דעתו החולקת של סגן הנשיאה א' ביתן ) ערעורו על גזר הדין.
דעת הרוב דחתה את טענת המבקש, שלפיה חלקו של פרג' בביצוע העבירות היה משמעותי יותר, משקבעה כי בית משפט השלום ראה במבקש "שותף מלא" לביצוע העבירות.
עוד הוסיפה דעת הרוב, כי אף בשים לב לפער בין העונש שהושת על המבקש לבין זה שנגזר על פרג', עונשו של המבקש אינו מחמיר עמו יתר על המידה.
זאת, מאחר שפרג' הודה במסגרת הסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום לעבירה מקלה יותר בעוד המערער הורשע בכתב האישום המקורי; פרג' חסך בהודאתו זמן שיפוטי ואילו המבקש בחר לנהל את ההליך עד תומו; העונש המוסכם בעניינו של פרג' מקל גם בהתחשב בהסדר הטיעון עימו; והעונש שנגזר על פרג' במסגרת הסדר טיעון שבבסיסו שיקולים שונים אינו מהווה אמת מידה מכרעת להשוואה.
7.
מנגד, דעת המיעוט סברה כי יש לקבל את הערעור, ולהעמיד את עונש המאסר שנגזר על המבקש על 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, בדומה לעונש המאסר בפועל שנגזר על פרג', שעה שיתר רכיבי הענישה יוותרו על כנם.
8.
מכאן הבקשה שלפניי.
9.
לטענת המבקש, אין להשית עליו עונש חמור מזה שנגזר על פרג' שהיה ה"נאשם העיקרי בתיק", כלשונו; יש להקל בעונשו לנוכח "נסיבותיו האישיות המיוחדות", ובפרט הפגיעה הצפויה במשפחתו ובפרנסתו; והעונש שהוטל עליו "סוטה באופן מובהק ויוצא דופן מרף הענישה הנהוג והמקובל" באופן המצדיק מתן רשות ערעור.
10.
דין הבקשה להידחות.
כידוע, רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן אך ורק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינו הפרטי של המבקש, או במקרים שבהם מתעורר חשש מפני עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני שנגרם לו.
זאת ועוד, בקשת רשות ערעור המופנית כלפי חומרת העונש לא תתקבל אלא במקרים שבהם הייתה סטייה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (ראו למשל, רע"פ 1774/20 אלפקיר נ' פרקליטות המדינה , פסקה 6 (11.3.2020)).
11.
עניינו של המבקש אינו בא בגדר מקרים חריגים אלה, שכן חרף טענותיו העונש שנגזר עליו אינו סוטה לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת כפי שנסקרה בגזר דינו של בית משפט השלום, ואף הוקל עימו לאור נסיבותיו האישיות ונסיבות המקרה וההליך.
12.
למעלה מן הצורך, אף איני מוצא ממש בטענות המבקש בעניין הפער בין עונשו לעונש שנגזר על פרג' – וזאת בין היתר בשים לב לכך שפרג' הודה במסגרת הסדר טיעון אשר כלל הסכמה לעניין העונש; לשיקולים שעמדו בבסיס העונש המוסכם בעניינו; ולעובדה כי הורשע לבסוף בעבירה קלה מהעבירה בה הורשע המבקש.
13.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' באב התש"ף
(22.7.2020).
ש ו פ ט