רע"פ 4746/04 יוסף סויסה נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בבית-משפט השלום, על-יסוד הודייתו, בעבירה של החזקת סמים מסוכנים, במספר עבירות רכוש וכן במספר עבירות של הפרת הוראה חוקית. בית-המשפט גזר עליו שנתיים מאסר בפועל וכן הפעיל, במצטבר, עונש מאסר מותנה בן שנתיים שהיה תלוי ועומד כנגדו. בנוסף נגזר על המבקש מאסר על תנאי בן שנה ורשיון הנהיגה שלו נפסל לתקופה בת שש שנים. בית-המשפט המחוזי, שלפניו ערער המבקש על חומרת העונש שנגזר עליו ועל אי ניכוי ימי מעצרו, דחה את ערעורו. לפניי בקשתו לשוב ולערער לפני בית-משפט זה על חומרת עונשו. לטענתו, העונש שנגזר עליו חמור יתר על המידה, ומכל מקום היה על בית-המשפט לנכות את ימי מעצרו מתקופת המאסר.

דין הבקשה להידחות. ככלל, כידוע, אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון לפני בית-המשפט העליון כערכאה שלישית. יוצאים מכלל זה מקרים נדירים וחריגים, שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית, או כאשר התערבות בית-המשפט נדרשת למניעת עיוות-דין. הבקשה שלפניי אינה מניחה יסוד לטענה כי עניינו של המבקש נמנה עם איזה מסוגי המקרים הללו. לפנים מן הצורך אציין, כי גזר-הדין שהושת על המבקש אינו חורג ממדיניות הענישה הראויה; זאת, במיוחד לאור עברו הפלילי של המבקש ולנוכח העובדה שלמבקש ניתנו מספר הזדמנויות לשנות מהליכות חייו. לעניין הטענה בדבר אי ניכוי ימי המעצר, יצוין כי מגזר-דינו של בית-משפט השלום עולה בבירור כי בקביעת תקופת מאסרו של המבקש התחשב בית-המשפט בתקופות שבהן המבקש היה עצור או שחירותו הוגבלה משמעותית.

הבקשה נדחית.