רע"פ 4758/10 דרור אלטלב נ. מדינת ישראל

1.

בית משפט השלום הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירות של סחר בסמים והחזקת סם לצריכה עצמית. בעקבות כך הוא נדון ל-12 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי והוא נפסל מהחזיק ברישיון נהיגה במשך 12 חודשים. בנוסף, הופעל, במצטבר, מאסר על תנאי שעמד לחובתו, כך שתקופת המאסר הכוללת הועמדה על 18 חודשים. על גזר-דין זה הגיש המבקש ערעור לבית-המשפט המחוזי מרכז, שם טען כי נוכח שינוי ממשי שחל באורחותיו, נכון להקל בעונשו. בית-המשפט המחוזי קבע כי חרף עברו הפלילי המכביד של המבקש, נכון לתת משקל לניסיונותיו להשתקם, ועל כן הורה כי המאסר המותנה יופעל בחופף.

2.

בבקשה שבפני עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, הואיל ולגישתו עניינו מצדיק בחינה בידי ערכאה שלישית. לבקשה זו אין בידי להיעתר הואיל וההלכה הנוהגת היא כי טענות לעניין חומרת העונש כשלעצמן אינן מקימות עילה למתן רשות לערער (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97)). אכן, להלכה זו נקבעו חריגים, אולם לא מצאתי כי עניינו של המבקש נמנה עמם.

אי לכך, הבקשה נדחית, ועמה נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.