רע"פ 4788/02 ריאן אברהים נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בעבירות של גרם מוות ברשלנות וגרימת נזק לאדם ורכוש. המבקש, שנהג במשאית, ביקש להשתלב בכביש ראשי. במקום הוצב תמרור המחייב מתן זכות קדימה - תמרור שהמבקש היה מודע לקיומו. בית המשפט לתעבורה לא שוכנע כי התמרור הוצב כדין, אך ציין כי המבקש היה מודע לו וכי על פי העדויות היה ראוי להציב תמרור שהוראתו אף חמורה יותר – תמרור המחייב עצירה מוחלטת. בית המשפט קבע כי המבקש, מכל מקום, לא קיים את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליו בעת שנכנס לצומת. המבקש פנה שמאלה בצומת - בחוסר זהירות. הוא חסם את נתיב נסיעתו של רכב פרטי שהתקרב לצומת. נהג הרכב הפרטי ניסה למנוע את התאונה על-ידי צפירה, בלימה והסטת ההגה, אולם הדבר לא עלה בידו, למרבה הצער. לאחר התאונה הסיג המבקש את משאיתו לאחור. נהג הרכב הפרטי נפצע, ונוסע שישב לידו - נהרג. הרכב הפרטי ניזוק.

בית המשפט לתעבורה בנתניה (כבוד השופט י' (לוי) הלוי), לאחר שקילת השיקולים לכאן ולכאן, גזר על המבקש עונש מאסר בפועל של 14 חודשים, וכן מאסר על-תנאי לתקופה של 12 חודשים, 18 שנות פסילה בפועל וקנס. בית המשפט המחוזי מצא, לאור מכלול הנסיבות, כי יש מקום להפחית במידת מה את תקופות המאסר והפסילה, והעמיד אותן, בהתאמה, על 12 חודשים ו- 12 שנים.

לפנינו היום בקשת רשות ערעור הנוגעת לחומרת העונש שהוטל על המבקש. לטענתו, מן הראוי לקבוע אמות מידה וקוים מנחים לענישה במקרים של הרשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

דין הקשה להידחות. מלאכת הענישה נעשית על-ידי בתי המשפט על-יסוד שיקולים שונים אותם יש להביא בחשבון בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו. כך גם בענייננו - הערכאות דלמטה שקלו את נסיבות העבירה, חומרתה ותוצאותיה, כמו-גם את עברו הפלילי של המבקש, נסיבותיו האישיות ו"סולחה" שנערכה בין המבקש לבין משפחת המנוח. בית המשפט המחוזי אף הפחית מעונשו של המבקש. בנסיבות אלה, אין מקום להתערב, ב"גלגול שלישי", בעונש שהוטל על המבקש.

הבקשה נדחית.