רע"פ 4799/03 קקון יעקב נ. הועדה המקומית לתיכנון ובניה חיפה

1.ביום 29.6.99 הוצא צו הריסה מינהלי כנגד רחבה שבנו המבקשים, ללא היתר בניה, בין שני מזנונים ברחוב ההגנה שבשכונת נווה דוד בעיר חיפה (להלן – צו ההריסה הראשון ). ביום 12.12.99 הוצא צו הריסה מינהלי נוסף כנגד מבנה, העשוי עמודי ברזל ולוחות פח, שהוקם אף הוא ללא היתר בניה, על גגו של אחד המזנונים (להלן – צו ההריסה השני ).

המבקש 1 פנה לבית-משפט לעניינים מקומיים בחיפה ועתר לבטל את שני צווי ההריסה (ב"ש 81/99 וב"ש 126/99), בטענה כי הצווים הוצאו שלא כדין וכי מדובר בעבודות שיפוץ, אשר אינן טעונות היתרי בניה. בית-המשפט (כבוד השופטת י' וילנר) דחה את הבקשות בהחלטותיו מיום 5.9.00 והורה על ביצוע הצווים בתוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה.

2.בתאריך 20.9.00 הגישו המבקשים לבית-משפט לעניינים מקומיים בחיפה בקשה שנייה לביטול צווי ההריסה ולעיכוב ביצועם (ב"ש 171/00), בה חזרו על הטענה כי הבניה נשוא צווי ההריסה הינה, במהותה, תיקונים ושיפוצים והוסיפו כי פתחו בהליך של קבלת היתר בניה. לנוכח ההליך להכשרת הבניה, ניתנה למבקשים באותו שלב ארכה לביצוע הצווים אך הבקשה לאישור הבניה שהגישו המבקשים נדונה ונדחתה הן על-ידי הוועדה המקומית והן על-ידי וועדת הערר המחוזית, מהטעם שהמזנונים מצויים במקום המסווג כשטח ציבורי פתוח והם עצמם מסומנים להריסה. בדיון בב"ש 171/00, שהתקיים ביום 2.4.01, הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים, שאושרה כהחלטה, לפיה יגישו המבקשים בקשה נוספת להיתרי בניה, אשר תתייחס גם לתוספות בניה שנבנו לאחר מתן צווי ההריסה (להלן – תוספות הבניה המאוחרות ). עוד הוסכם כי היה והבקשה לא תאושר, יקוימו צווי ההריסה תוך 30 יום והם יחולו גם לגבי תוספות הבניה המאוחרות. ביום 21.5.01 דחתה הועדה המקומית את הבקשה הנוספת בשל הנימוק שאין לאשר את הבניה בשטח ציבורי פתוח.

3.ביום 7.6.01 הגיש בא-כוח המבקשים בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.4.01, בה טען כי בעת שנתן הסכמתו לצרף את תוספות הבניה המאוחרות לצווי ההריסה לא היה מודע לכך שהמבקשים כבר ביצעו את צו ההריסה השני וביצוע זה אף אושר על-ידי פקחי העירייה.

בית-המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה בסוברו כי אלמלא ניתנה הסכמתם של המבקשים להסדר הדיוני הייתה המשיבה דואגת להוצאת צו הריסה ביחס לתוספות הבניה המאוחרות, ואילו עתה, חלף המועד הקבוע בחוק להוצאת צו הריסה בגין תוספות אלה. אשר על כן, קבע בית-המשפט, אין לבטל את ההסדר ולפגוע בציפיית המשיבה בשל טעות שניתן היה לבררה ועוד קבע, כי ממילא, על-פי סעיף 238א(ג) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, חל צו הריסה תלוי ועומד גם על בניה שנתווספה לבניין אחרי מתן הצו. בית-המשפט אף ציין את השיהוי בהגשת הבקשה וכן ציין כי לא הוכח שפקחי העירייה אכן אישרו את ביצוע צו ההריסה כנטען. בית-המשפט הורה, איפוא, כי החלטתו מיום 2.4.01 תעמוד בעינה וכי ניתן יהיה לבצע את צווי ההריסה בחלוף 45 ימים.

4.על החלטה זו ערערו המבקשים בפני בית-המשפט המחוזי בחיפה. בעיקר טענו המבקשים כי סעיף 238א(ג) הנ"ל אינו רלוונטי לעניינם, היות ולא מתקיים קשר פיזי בין הבניה המקורית לגביה הוצא צו ההריסה לבין תוספות הבניה המאוחרות. המבקשים הוסיפו וטענו כי נפגעה זכות הטיעון שלהם ביחס לצו ההריסה, משום שלא היה סיפק בידם להגיש ערר על החלטת הועדה המקומית מיום 21.5.01 וכן משום שההסכמה הדיונית מיום 2.4.01 יסודה בטעות ולא ניתנה להם כל הזדמנות לטעון טענותיהם לגופו של הצו.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ח' פיזם, א' רזי וש' שטמר) מצא כי מחומר הראיות עולה באופן ברור שתוספות הבניה המאוחרות משולבות בעבודות הבניה נשוא צו ההריסה ולפיכך, אין להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא. הערעור נדחה ונקבע פרק זמן של 60 יום לביצוע צו ההריסה על-ידי המשיבה.

5.החלטת בית-המשפט המחוזי היא נשוא בקשת רשות הערעור שבכאן. המבקשים שבים ומעלים את הטענות שהעלו בערעורם ועותרים לביטולה של ההסכמה הדיונית מיום 2.4.01 ולהחזרת הדיון לבית-המשפט לעניינים מקומיים, לצורך שמיעת הוכחות בעניין צווי ההריסה.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי לא נפל כל פגם בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות וכי על אף ההליכים שהתקיימו בעניינם בבית-המשפט ובועדות לתכנון ובניה, בחרו המבקשים להתעלם מן הצווים שהוצאו נגדם ולהתמיד בבניה בלתי חוקית מסיבית. עוד טוענת המשיבה כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר הנלווה, ובייחוד את התמונות שצירפה המשיבה לתגובתה, המלמדות על שלבי הבניה השונים במתחם המזנונים, אני סבורה כי צדק בית-המשפט המחוזי בקובעו שהבניה הבלתי חוקית, אשר ניתווספה למזנונים, מהווה המשך ישיר של הבניה נשוא צווי ההריסה ונועדה לשמש את המבקשים כעסק כלכלי. לנוכח האמור לעיל ולנוכח החלטותיהן של הועדה המקומית וועדת הערר המחוזית בנוגע לבניה האסורה בשטח זה, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. צווי ההריסה יבוצעו לא יאוחר מיום 1.9.2003.