רע"פ 4801/05 בן זיקרי אבי נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית משפט השלום ברחובות, יוחסו למבקש ביצוען של עבירות תקיפה הגורמת חבלה במזיד (לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין, להלן: "החוק"), היזק בזדון (לפי סעיף 452 לחוק), ותקיפה הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 לחוק). על-פי עובדות כתב האישום, תקף המבקש את אדם בצוותא חדא עם חברו, על רקע ויכוח בין נהגים. השניים יצאו מרכבם, חבטו בקורבנם באגרופיהם, חבלו בו באמצעות חפצים (לבנה ועט), גרמו נזק לרכבו ונטלו מארנקו סכום כסף. המבקש הורשע על-פי הודאתו, ובעקבות כך נגזרו לו שישה חודשי מאסר, שישה חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלונן בסכום של 1500 ₪.

דעתו של המבקש לא הייתה נוחה מהעונש שהושת עליו, והוא ערער עליו בפני בית המשפט המחוזי, אולם ערעורו נדחה.

כעת, עותר המבקש כי תינתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ואת השגותיו מכוון הוא כנגד חומרת העונש. בעונש זה, כך לטענתו, אין כדי ליתן ביטוי הולם לנסיבותיו האישיות ולחלקו הקטן, בהשוואה לחברו, באירוע.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי אין בטענות בדבר חומרת העונש כדי להצדיק דיון בפני בית משפט זה כערכאה שלישית. ערעור בגלגול שני מיוחד הוא למקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית, החורגת מעניינם הפרטי של המתדיינים. לא כך הוא המקרה שבפנינו.

למעלה מן הצורך, רואה אני מקום לציין, כי אף לגופם של דברים לא נמצא לי כי גזר-הדין שהושת על המבקש חמור יתר על המידה, או שאין בו ביטוי הולם לנסיבותיו האישיות. שתי הערכאות קמא נדרשו לכך, ולמקרא פסקי הדין שוב אין ספק כי ניתן משקל נכבד לנסיבות האישיות, כמו גם ליתר השיקולים המשמשים במלאכת הענישה.

התוצאה היא, אפוא, כי דין הבקשה להידחות, וממילא נדחית אף הבקשה לעיכוב ביצוע העונש.