רע"פ 481/02 יאסר ראחל נ. מדינת ישראל

המבקש הואשם בבית-משפט השלום (תעבורה) בחדרה בעבירות של גרימת מוות ברשלנות, נהיגה במהירות בלתי סבירה ואי-שמירת רווח. זאת, לאחר שהמבקש, שנהג במשאית שאליה היה מחובר נגרר, היה מעורב בתאונת דרכים שאירעה בקרבת היישוב זכרון-יעקב, ליד גשר המשמש כמחלף, בשעת חשיכה ובתנאי מזג אוויר סוער, כאשר הכביש רטוב מגשם. בתאונה זו נמחצה מכונית מסוג סקודה (להלן: המכונית), שנסעה לפני משאיתו של המבקש, אל משאית סמיטריילר נוספת (להלן: משאית הסמיטריילר), שנסעה לפני המכונית. שני נוסעים שהיו במכונית נהרגו, ונוסע שלישי איבד את רגלו הימנית ונותר מחוסר-הכרה עד היום.

בחקירתו במשטרה סיפר המבקש, כי ראה ממרחק רב את משאית הסמיטריילר שלפניו מאיטה, אך הבחין במכונית שנסעה בין משאיתו לבין משאית הסמיטריילר רק כאשר היה במרחק של כ40- מטרים. וכך תיאר המבקש לחוקריו את התאונה:

בלמתי ... הרכב החליק ... ותוך כדי בלימה פגעתי עם חזית הרכב שלי בצד האחורי של [ה]רכב ... שנסע לפני ונסע אחרי הסמיטריילר ... עצרתי ו[כ]שירדתי ראיתי שהרכב שפגעתי בו מאחור נדחף לסמיטריילר ... אני שראיתי את הרכב מלפני בלמתי החלקתי ופגעתי בו מאחור אחרי הפגיעה החלקתי אבל לא הרבה ומיד הדבקתי אותו לרכב הסמיטריילר שלפניו.

בית-משפט השלום קבע בפסק-דין מפורט, כי מן הראיות שבאו בפניו עלו הממצאים הבאים: עובר לתאונה היה שדה הראייה של המבקש פנוי כמאה מטרים לפנים; המבקש נהג במהירות שבין 70 ל80- קמ"ש; אזור התאונה היה מואר על-ידי תאורת המחלף; נהג משאית הסמיטריילר האט את משאיתו אך לא הגיע לכלל עצירה מוחלטת. עוד קבע בית-משפט השלום, כי על-פי מכשיר הטכוגרף שהיה במשאית הסמיטריילר, ועל-פי עדויות המומחים שהעידו במשפט, לא ניתן אומנם לשלול את האפשרות שתחילה פגעה המכונית במשאית הסמיטריילר ולאחר-מכן פגע המבקש במכונית; אלא שנוכח הודעת המבקש במשטרה, שממנה עלה כי לא התרחש כל אירוע תאונתי עובר לפגיעת משאית המבקש במכונית, יש לדחות אפשרות זו. בית-משפט השלום קבע, כי בעניין זה יש להעדיף את התיאור שמסר המבקש במשטרה גם על-פני עדות המבקש בפני בית-המשפט, שבה ניסה המבקש לתקן את הגירסה שהציג בחקירתו. בהקשר זה צוין, כי ההשוואה בין עדות המבקש בפני בית-המשפט לבין הודעתו בחקירה מעלה מספר תמיהות, בין היתר ביחס לטענת המבקש בעדותו, כי לא הבחין באורות כלשהם של המכונית, חרף הודעתו במשטרה, שבה ציין כי הבחין במכונית כשהיא נוסעת עם אורות.

על יסוד עובדות אלו קבע בית-המשפט המחוזי, כי המבקש נהג את משאיתו במהירות לא מתאימה נוכח מצב הכביש, יכולת הרֵאוּת המוגבלת, טווח אורות משאיתו, והתקרבותו למחלף, וכתוצאה נאלץ לבלום בפתאומיות; כי המבקש נמנע מלשמור מרחק מספיק מן המכונית; וכי היה עליו לצפות את האפשרות שרכב כלשהו, אף אם הוא מחוץ לטווח אורות משאיתו, יעצור בסמוך לגשר המחלף. עוד נקבע, כי רשלנותו התבטאה גם בכך שלא האט יותר את משאיתו ואף בכך שלא היה ערני די הצורך, והבחין במכונית רק במרחק של 40 מטרים ולא קודם לכן.

המבקש הורשע איפוא בעבירות שיוחסו לו, ונגזרו עליו 18 חודשי מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק ברשיון-נהיגה למשך 12 שנים, וקנס בסך 5,000 ש"ח.

המבקש ערער לבית-המשפט המחוזי על הרשעתו, ולחלופין על חומרת העונש. בערעורו טען המבקש, בעיקר, כי מדברי המומחים שהעידו במשפטו עלה, כי לא ניתן לשלול את האפשרות שעובר לפגיעת משאית המבקש במכונית, המכונית בעצמה פגעה במשאית הסמיטריילר שנסעה לפניה, וכי בנסיבות אלו למצער נוצר ספק סביר באשמת המבקש. עוד טען המבקש, כי את דבריו בחקירתו במשטרה ניתן לפרש גם כמתארים התרחשות של התנגשות מוקדמת כאמור. לענין העונש טען המבקש, כי בית-משפט השלום החמיר עמו, ולא נתן משקל לכך שהמבקש מתפרנס מנהיגה, כי עברו בעבירות תעבורה אינו מכביד מאד, כי הוא אדם נורמטיבי, וכי אף שירות-המבחן המליץ להסתפק בהטלת עונש של מאסר בעבודות-שירות.

ערעור המבקש נדחה. בית-המשפט המחוזי קבע, בין היתר, כי אין מקום להתערב בממצאי בית-משפט השלום, שהביע חוסר אמון בעדות המבקש. כן נקבע, כי אין להתערב גם בהעדפת בית-משפט השלום את גרסת המבקש בחקירתו, שנמסרה כאשר המבקש היה שרוי במצב רגשי קשה, על-פני עדותו במשפט ועל-פני האפשרות שהועלתה על-ידי המומחים במשפטו, שלפיה קודם לפגיעתו במכונית התנגשה המכונית במשאית הסמיטריילר. אף ערעור המבקש כנגד העונש נדחה, לאחר שנקבע כי הגם שהעונש אינו קל, אין הוא חמור במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

מכאן הבקשה שבפניי, שבגידרה חזר המבקש על טענותיו בפני בית-המשפט המחוזי, הן לענין ההרשעה, והן לענין חומרת העונש. המבקש טען עוד, כי בית-משפט השלום שגה בייחסו רשלנות למבקש, וזאת מכיוון שנקבע כי המבקש הבחין במכונית שלפניו רק במרחק של כ40- מטרים בעוד שטווח האורות של משאיתו היה של כשלושים מטרים בלבד. טענת המבקש הייתה, כי הרשעתו בעבירה של רשלנות אינה עולה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות הנדרש מ"נהג מן היישוב", שאין לדרוש ממנו לצפות את האפשרות כי יתנגש במה שנמצא מחוץ לטווח פנסי רכבו.

המקרה שבפניי אינו מעורר שאלה מיוחדת או מוקשית, המצדיקה דיון במסגרת ערעור שני.

בהקשר זה יש לדחות את טענת המבקש כי מתעוררת שאלה משפטית בדבר סטנדרט ההתנהגות הנדרש מאדם מן היישוב. שכן, כאמור, ממילא הרשעת המבקש בעבירה של גרימת מוות ברשלנות הושתתה על הקביעה כי לא נהג במהירות מתאימה לתנאי הדרך, על העובדה שלא שמר מרחק מספיק מן המכונית שלפניו, ועל כך שלא האט את רכבו כאשר התקרב למחלף. ואילו טענת המבקש מתייחסת כאמור רק לקביעה כי רשלנות המבקש מתבטאת גם בכך שלא הבחין במכונית, כאשר זו נמצאה מחוץ לטווח אורות המשאית שבה נהג.

מעבר לדרוש יוער עוד, כי אף לגופם של דברים המבקש, שעניינו נבחן על-ידי שתי ערכאות, לא הצביע על עילה להתערבות בית-משפט זה, בשבתו כערכאה שלישית.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.