רע"פ 481/11 שחר בניטה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (עפ"ג 49726-07-10, כבוד השופטים ח' סלוטקי,י' צלקובניק, ו י' שפסר ) מיום 12.1.2011, בו נדחה ברוב דעות ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום באילת (ת"פ 28797-01-10, כבוד השופט א' רום ).

המבקש הורשע בבית משפט השלום , לאחר שהודה בכתב אישום, בעבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (3 עבירות), שיבוש מהלכי משפט (3 עבירות), שימוש ברישיון נהיגה מזויף (3 עבירות), נהיגה ללא רישיון נהיגה (3 עבירות), עבירה של נהיגה כשלוחית הזיהוי מטושטשת (2 עבירות) ועבירה נוספת של אי ציות להוראות שוטר. על פי הנטען בכתב האישום, רישיון נהיגתו של המבקש נפסל על ידי משרד הרישוי למשך שלושה חודשים וכתנאי לחידוש רישיונו היה עליו לגשת למבחן עיוני. משכך תוקף רישיון הנהיגה פקע ממועד פסילתו, זאת כאשר המבקש לא ניגש ולא עמד במבחן העיוני הנדרש. על פי האישום הראשון, בתאריך 17.1.10, נהג המבקש ברכב באילת וכאשר התבקש על ידי שוטר להציג את רישיון הנהיגה שלו הציג רישיון נהיגה זמני מזויף, כשפרטיו מופיעים על גבי הרישיון. על פי האישום השני, בתאריך 5.1.2010, נהג המבקש ליד בית ינאי, כשלוחית הזיהוי האחורית של רכבו הושחתה וטושטשה וכשתוקף רישיון הרכב שלו פקע, וכאשר התבקש להציג רישיונותיו השתמש במסמך המזויף. על פי עובדות האישום השלישי, בתאריך 6.1.2010, בהיות המבקש נוהג ברחוב בנהריה ללא לוחית זיהוי אחורית, כאשר התבקש על ידי שוטר להציג את רישיונותיו, הציג המבקש את הרישיון המזויף וכאשר נרשם לו דו"ח תנועה בגין העדר לוחית זיהוי וכשהורה לו השוטר לבל ינהג ברכב, הוא לא ציית להוראות השוטר ועזב את המקום.

בית משפט השלום בגזר דינו מיום 24.6.2010, הטיל על המבקש מאסר בפועל בן 12 חודשים, מאסר מותנה, פסילה למשך 40 חודשים, פסילה מותנית וקנס. בית משפט השלום קבע כי אין בידו לקבל את המלצת שירות המבחן, שהינה מקלה באופן בלתי סביר בעניינו של המבקש, לאור חומרת העבירות ודרך ביצוען ולאור עברו הפלילי והתעבורתי. המבקש לא השלים עם גזר הדין והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. כאמור, ביום 12.1.2011, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו ברוב דעות (כבוד השופטים י' צלקובניק ו י' שפסר ) וקבע כי נסיבותיו האישיות של המבקש אכן ראויים לכאורה להתחשבות. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהוא אינו מגלה במעשיו במהלך השנים, כל רצון ממשי לשנות דרכיו, ובנסיבות אלה אין מקום להתערב בעונש שהוטל עליו. דעת המיעוט (כבוד השופטת ח' סלוטקי ) סברה כי בנסיבות המתוארות בגזר דינו של בית משפט השלום, העונש שהוטל על המבקש אינו חמור, אולם בשל נסיבותיו האישיות המיוחדות של המבקש, שהינו אב חד הורי לשני ילדים בני חמש ושמונה. שליחת המבקש אל מאחורי סורג ובריח תפגע בילדים אלה, שלא חטאו ואשר הינם תלויים באביהם בהעדר אמם. כן נקבע כי יש ליתן משקל לפוטנציאל השיקומי הגבוה שיש למבקש, אשר שירת שירות צבאי מלא ושוחרר עם הערכות על תפקוד גבוה. אשר על כן דעת המיעוט סברה כי יש להעמיד את עונש המאסר בפועל בן 12 החודשים שהוטל על המבקש על ששה חודשים לנשיאה בעבודות שירות.

מכאן הבקשה שלפני בגדרה טוען המבקש כי עונש המאסר שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה ועל כן שגה בית המשפט המחוזי שעה שלא נתן משקל ראוי לנסיבותיו המיוחדות

ביותר של מקרה זה, ובייחוד למצבו המשפחתי, ולאמור בתסקיר שירות המבחן. המבקש סומך את ידיו על דעת המיעוט בבית המשפט המחוזי וטוען כי העונש שהוטל עליו היה מבוסס על הפניה לפסיקה שגויה. בסיכומו של דבר לטענתו מקרה זה מצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

המשיבה טוענת כי אין מקום למתן רשות ערעור לבית משפט זה, ואף לגופם של דברים לטענתה העבירות בהן הורשע המבקש חמורות ומעידות על זלזול רב בשלטון החוק ובאוכפיו, ואין מקום להתערב בעונש שנגזר עליו. עוד נטען כי כל שופטי בית המשפט המחוזי קבעו כי העונש אינו חמור, אך דעת המיעוט סברה כי יש ליתן משקל רב יותר להמלצת שירות המבחן. בנוסף נטען כי רמת הענישה במקרה דנן אינה חורגת מרמת הענישה המקובל בעבירות אותן ביצע.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיבה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות שונות. ככלל, הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפניי, חרף טענות המבקש, הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123(1982)). יתרה מכן, הלכה היא כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97 בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.1997)). בנסיבות המקרה, לא מצאתי כל סטייה ניכרת מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש, כפי שציינה המשיבה. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.

נראה כי הערכאות הקודמות איזנו כראוי בין השיקולים השונים בשלב גזירת הדין, בהתאם להלכה שבשלב זה בוחנים כל מקרה והנסיבות המיוחדות שבצדו, לאמור: נסיבות העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם, והוחלט שלא ליתן משקל מכריע להמלצת שירות המבחן. לאור חומרת המעשים ועברו של המבקש נקבע כי יש להשית עליו עונש מאסר בפועל. אכן, שלב גזירת הדין הינו שלב של איזון בין שיקולים נוגדים. איזון קשה ומורכב זה מוטל על בית המשפט. במקרה דנן אין לומר כי האיזון שנערך סוטה בצורה ניכרת ממתחם הסבירות ומהמדיניות השיפוטית הראויה, לאור חומרת המעשים והזלזול של המבקש בשלטון החוק ובצווים של רשויות השלטון. לכן אין מקום לבחינה נוספת של סוגיה זו בגלגול שלישי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש יתייצב ביום 1.5.11 בשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לשם תחילת ריצוי עונשו.