פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4831/08
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
המבקש:
מחמד עלאונה
נ ג ד
המשיב:
שרות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מחוז מרכז שניתן ע"י כב' סגן הנשיא א' טל והשופטים ז' כספי
וב' ארנון, ביום 30.4.08 בתיקים עפ"ג 1608-01-08 ועפ"ג 99-01-08
המבקש:
בעצמו
החלטה
בית-משפט השלום בנתניה הרשיע את המבקש בהשמעתם של איומים, אותם הפנה לאחד העובדים הסוציאליים בכלא בו הוא נושא ב-17 שנות מאסר. בעקבות כך, נגזרו למבקש שמונה חודשי מאסר במצטבר לעונש בו הוא נושא, ועשרה חודשים מאסר על-תנאי. בית-המשפט המחוזי מרכז דחה את ערעורו של המבקש כנגד פסק דינה של הערכאה הדיונית, וקבע כי לא נפל פגם בהרשעה ואף לא בעונש.
עתה עותר המבקש לקבל רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובפיו הטענה כי הרשעתו לוקה במספר פגמים, וכי היא נסמכת על עדות שקר.
דין הבקשה להידחות. ההלכה הנוהגת היא כי רשות ערעור ניתנת מקום שמתעוררת ש אלה בעלת אופי עקרוני וחשיבות כללית, החורגת מנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לא כזו היא הבקשה הנוכחית, בה עותר המבקש להביא שאלות של עובדה
ומהימנות לליבון בפני ערכאה שלישית. כידוע, בסוגיות מסוג זה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, ומקל וחומר שלא תעשה זאת ערכאת ערעור שנייה (ע"פ 522/84 סביחאת נ' מדינת ישראל , פ"ד מא(1)551, 555 (1987); ע"פ 7024/93 פלח נ' מדינת ישראל , פ"ד מט(1) 2, 20 (1995)). כך או כך, בחנתי את השגות המבקש גם לגופן, וסבורני כי אין בהן ממש. אדרבא, הטענה כי העובד הסוציאלי, שעל עדותו נסמכת ההרשעה, ביקש להפלילו על לא עוול בכפו, עומדת בסתירה לדברים שמסר המבקש בערכאת הדיון, ולפיהם לא היה לו קשר קודם עם העד, ולא ניטשה ביניהם מחלוקת אשר הייתה עשויה לעורר בעֵד את אותו רצון לפגוע בו. אף יתר הטענות הנזכרות בבקשה שלפני נעדרות בסיס, ומכאן החלטתי לדחות את הבקשה.
ניתנה
היום, כ"ז בסיון התשס"ח (30.6.08).
ש ו פ ט