רע"פ 4851/07 יוסף ח'יר נ. מדינת ישראל

השופט א' א' לוי:

בית משפט השלום קריות הרשיע את המבקש בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש במקרקעין ללא היתר, וכן באי-קיומם של צווי הפסקת עבודה, מנהלי ושיפוטי. בגין כל אלה נדון המבקש לקנס, והוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה. בעקבות ערעור שהגישה המשיבה, הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לערכאה הראשונה כדי שתתן את דעתה אם לנקוט נגד המבקש באמצעים נוספים מכוח סמכותה לפי סעיף 205 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965. בחודש טבת התשס"ז (ינואר 2007) נצטווה המבקש להרוס את אשר בנה ללא היתר, וכן להימנע מלעשות בבניה שימוש חורג.

בבקשה שבפנינו עותר המבקש ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. על פי גרסתו, המבנה בו עוסק כתב-האישום הוצת, ועקב החשש כי יקרוס נאלץ היה לנקוט פעולות בנייה דחופות כדי לייצבו. לצורך כך הוא פנה לרשויות התכנון, אולם משהתברר לו כי יתקשה לקבל היתר, החליט לבצע את העבודות על ידי יציקתם של עמודים אשר יחזיקו את התקרה מבלי לחרוג מגבולות המבנה. להשקפת המבקש מדובר ב"שינוי פנימי", וככזה הוא אינו טעון היתר.

השקפה זו אין בידינו לקבל. "שינוי פנימי" הוגדר בסעיף 145(א)(2) לחוק התכנון והבנייה כ"שינוי שאינו נוגע לצד החיצוני של הבניין, אינו פוגע בחזיתו או במראהו של השלד של הבניין...". כל אלה אינם ישימים לבניה נושא הדיון, באשר העמודים המצויים בצדו החיצוני של המבנה משנים את חזיתו, והחשוב מכל, הם מהווים שינוי בשלד הבניין .

הנה כי כן, הרשעת המבקש בדין יסודה, ולפיכך אין מקום או עילה ללבן עניין זה בפני ערכאת ערעור נוספת. עם זאת, ונוכח העובדה כי מדובר במבנה הקיים שנים רבות, אנו סבורים כי נכון היה להעניק למבקש ארכה בביצוע צו ההריסה כדי שיוכל לכלכל את צעדיו. על כן, ובכפוף להחלטתנו לדחות את הבקשה, ועל דעת בא-כוח המשיבה, אנו דוחים את ביצוע ההריסה ב-12 חודשים מהיום. ככל שהמבקש לא יבצע את הצו, תהיה רשאית המשיבה לבצעו במקומו ולחייבו בהוצאות הכרוכות בכך.