פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"פ
4872/15
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
צבי ליטמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2015 בעפ"א
32958-05-14 שניתן על ידי כבוד השופט הבכיר צ'
גורפינקל
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד תומר סגלוביץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט הבכיר צ' גורפינקל )
בעפ"א 32958-05-14 מיום 21.4.2015, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (השופט א' ברקאי ) בתיק 47566047 מיום 25.3.2015.
2.
המבקש החנה את רכבו נושא תג נכה במקום שבו מוצב תמרור לפיו אין עצירה פרט להעלאת והורדת נוסעים, והורשע בהתאם בעבירה לפי סעיף 6(א)(2) לחוק העזר לתל אביב-יפו (העמדת הרכב וחנייתו), התשמ"ד-1984. ערעורו של המבקש על הרשעה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, וכעת הוא מבקש מבית משפט זה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבל את הערעור לגופו.
3.
בבקשתו, טענתו העיקרית של המבקש היא כי קיימת סתירה בין שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בעניינו. לשיטתו, פסק דין מאותו בית משפט אשר זיכה אותו סותר את פסק הדין מושא בקשת רשות הערעור ואת הכרעת הדין של בית המשפט לעניינים מקומיים באותו הליך. עוד טוען המבקש כי הסוגיה העקרונית שמעלה בקשתו נוגעת לסוגיות העקרונית בשיקולי ההרשעה המתעוררות במקרה הנדון בגין המדיניות הנהוגה בבית משפט לעניינים מקומיים בנוגע לחניית רכב במקומות אסורים לחניה.
4.
הוחלט כי הבקשה מצריכה תגובה, וזו אכן התקבלה. לגישת המשיבה, הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, וכן גורסת היא כי לא נגרם למבקש כל עיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה. לעמדתה, פסק הדין אשר זיכה את המבקש היווה החריג שמלמד על הכלל, שכן שם רעיית המבקש העמידה את הרכב במשך מספר דקות במקום האסור בעצירה רק על מנת שניתן יהיה להוריד את המבקש הנכה בפתח הבניין אליו הוא אמור להגיע. על כן, סבורה המשיבה כי דין הבקשה להידחות.
5.
אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור. הלכה היא, כי אין מעניקים רשות לערעור שני, אלא אם עולה טענה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) פ"ד לו(3) 123 (1982)), או אם ישנם שיקולי צדק ייחודיים בנסיבות המקרה (ראו: רע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010)). במקרה שלפניי, לא מצאתי כי בקשת רשות הערעור מעוררת שאלה משפטית עקרונית שכזו או מעלה שיקולי לא מצאתי צדק שכאלו. עיינתי בבקשה למתן רשות הערעור, ובפסקי הדין של בית משפט לעניינים מקומיים ובית המשפט המחוזי ואני סבור כי אין מקום להתערב בהם.
עניינה של הבקשה הוא בנסיבותיו האישיות של המבקש הנוגעות לחנייתו, ונשענת על קביעות עובדתיות פרטניות לעניינו.
6.
גם לא מצאתי כי ישנה סתירה בין פסקי הדין של בית המשפט המחוזי. בפסק הדין אשר זיכה את המבקש (עפ"א 42521-03-13 ליטמן נ' עיריית ת"א
(12.5.2013)), אכן היה מדובר בהעלאה והורדה של נוסעים – הורדת המבקש הנכה במרפאה. הנהגת, רעייתו של המבקש, יצאה מהרכב רק על מנת לסייע לו פיזית כדי להגיע למרפאה. ברי כי פעולה זו עולה בקנה אחד עם ההיתר החריג להעמיד את הרכב במשך מספר דקות כדי להוריד נוסעים. זאת בעוד שפעולתו של המבקש בענייננו – החניית הרכב על מנת לעשות קנייה קטנה – איננה מתיישבת עם האיסור על עצירה במקום פרט להעלאת והורדת נוסעים. ככל שהמבקש היה מעוניין להגיע לחנות, היה באפשרותו לחנות בחניון קרוב בתשלום. על כן, אינני מוצא כי המבקש הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי".
7.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, ח'
באלול התשע"ה (23.8.2015).
ש ו פ ט