רע"פ 4873/14מאיר פיסו נ. עופר אריאלי

1.

ענייננו הוא בסכסוך שכנים, המתנהל בערכאות שונות מאז שנת 2006, ואשר קצרה היריעה מלתאר את כל גלגוליו. כיום מתמקדת המחלוקת במאפייניה של גדר אקוסטית, אשר הוקמה סביב בריכת שחייה, המצויה בחצר ביתו של המבקש. ביום 12.3.2014, דחה בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ת' נאות פרי ), את בקשתו של המשיב מכוח סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט (להלן גם: הפקודה ) (ת"א 1585-08). המשיב ערער על החלטה זו, וביום 24.6.2014, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) על החזרת הדיון לבית משפט השלום, במטרה לבחון האם הגדר עומדת בדרישות שנקבעו לשם כך אם לאו (רע"א 36692-04-14). הבקשה שלפניי היא בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ועיקר טענותיו של המבקש מופנות כלפי הליך הדיון בערעור. לשיטתו של המבקש, הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא הליך בעל אופי פלילי, ומכאן שבית המשפט המחוזי נדרש היה לדון בו במותב תלתא ובמעמד הצדדים.

2.

סבורני, כי אין מקום להיעתר לבקשה, מאחר שמדובר בבקשה לרשות ערעור " בגלגול שלישי ", אשר איננה מעוררת שאלה משפטית כבדת משקל או רחבת היקף, ואין מקום לחשש, כי נגרם למבקש אי-צדק או עיוות דין כלשהו

( רע"פ 4224/14

ברונשטיין נ' מדינת ישראל (24.6.2014); רע"פ 4185/14

גולן נ' מדינת ישראל (22.6.2014); רע"פ 7641/96 אלקיים נ' קנטרוביץ (27.11.1996)).

3.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין בידי לקבל את טענותיו של המבקש, גם לגופן. הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הוא הליך דואלי, המתאפיין בהיבטים דיוניים פליליים ואזרחיים, זה לצד זה ( ע"א 228/63 עזוז נ' עזר , יז 2541 (1963) ; רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל , בפסקה 22 לפסק-דינה של השופטת ד' ברק-ארז (8.7.2013); משה קשת ביזיון בית-משפט , 231-229 (2002) (להלן: קשת )). אחד המאפיינים היחודיים של הליך לפי הפקודה, הוא אופי הדיון בערעור. כאשר בקשה לפי הפקודה מתקבלת, הממרה זכאי להגיש ערעור פלילי בזכות, כאמור בסעיף 8(1) לפקודה. לעומת זאת, כאשר בקשה לפי הפקודה נדחית, ניתן להשיג עליה בדרך של בקשת רשות ערעור אזרחי (עניין עזוז ). במקרה דנן, ערעורו של המשיב לבית המשפט המחוזי סווג, בדין, כבקשה לרשות ערעור אזרחי. כבר נקבע, כי בקשת רשות ערעור על החלטה לפי פקודת בזיון בית המשפט, עשויה לידון בפני דן יחיד, ואין חובה לדון בה במותב תלתא, גם אם רצוי לעשות כן (ע"פ 4793/05 נבון נ' עצמון , בפסקה 10 (6.2.2007)), ולפיכך לא היה מקום לטענתו זו של המבקש.

4.

בנוסף, יש לדחות את טענתו של המבקש, לפיה " עסקינן בהחלטה המקבלת את הערעור שתוצאתה היא חיוב המבקש לפי פקודת ביזיון בית המשפט ". תיאור זה איננו משקף נכונה את המצב המשפטי, כיוון שבית המשפט המחוזי לא השית סנקציה כלשהי על המבקש, אלא הורה על החזרת הדיון לבית משפט השלום. בפרט נוכח תוצאה זו, אינני סבור כי הוטל ה על בית המשפט המחוזי חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת נוכח סיווגו של ההליך , כאמור, ואופיו ה" אזרחי " (ראו, בהקשר זה, גם עניין עזוז , בעמ' 2546 ; קשת , בעמ' 184 ובעמ' 229) . יובהר, כי בענייננו לא חלה הוראת סעיף 6(2) לפקודה , אשר דורשת את נוכחותו של הממרה, מכיוון שהוראה זו מתייחסת למתן צו המטיל על הממרה קנס או מאסר.

5.

בשולי הדברים אומר, כי יש להצר על הסכסוך המתמשך בין הצדדים, אשר כבר העסיק רבות את הערכאות השונות, לרבות בית משפט זה, וחוששני כי עוד היד נטויה. גם אם הדברים אמורים להיות מובנים מאליהם, אני רואה לציין, כי מוטב היה לצדדים לו היו חותרים לפתרון הסכסוך בדרכי שלום, תחת ניהול הליכים משפטיים בלתי פוסקים.